בסרטים אנשים מתים,
בסרטים יש סיפורים עצובים,
בסרטים אנשים רעים.
פתאום בחיים אין כמעט אנשים טובים
והסיפורים הופכים כה מציאותיים
והמציאות נעשית יותר רעה מהסרטים,
אבל המציאות הזאת היא לא המציאות שלנו,
את האוכל שלנו אכלנו,
שם אין להם אוכל
אבל זה שם לא פה.
64 אנשים נהרגים במקום רחוק
ושם עברו על החוק,
בקיבוץ כלשהו נאנסה ילדה,
עם שלם בהחרדה,
ילד נשאר בודד בחשכה
ואנחנו עדין בהכחשה.
אחרי הכל זה לא פה זה שם.
זה כל - כך קרוב אבל עדין נשאר רחוק
ופתאום זה כבר מגיע אליך, לכל מקום
זה מתפשט והסרטים הופכים למציאות
ועכשיו המציאות שלך הופכת למציאות הזאת
שפעם היתה רק בסרטים או בחדשות.
בגלל שאנשים סובלים, נהרגים ונרצחים
יותר ויותר אנשים עצובים
ועוזבים בכוחות עצמם את העולם
משאירים אותנו לחיות כאן עם הצער והגעגוע
אנחנו יכולים רק לשאול מדוע
הם לא מתחשבים,
הם פשוט קמים ועוזבים.
גם אנחנו רוצים ללכת
ולא יכולים סתם לשבת,
רוצים לעשות משהו,
לעצור את הזוועה איכשהו.
אבל אין איך, אי אפשר.
אנחנו בנינו לנו את דרך החיים,
אנחנו יצרנו את הרעים.
כבר כולם מתיאשים ומתאבדים
בשביל לעוף הרחק מכאן.
בגלל שפה אנשים סובלים
בגלל שאנשים אחרים מתים
בגלל הרוע של אלוהים.
אם כבר הלכתם, אז תהנו שם למעלה מהמנוחה,
אנחנו נישאר פה ונמשיך במלאכה
