. . . משתמו לילותיי, והלכת, ידעתי כי תמו גם ימיי. וכל מה שנכתב, על כל מה שנמחק מכל פסיעת יציאה, ובקול טריקת כניסה בכל צריבה של להב חומך בכל מבט, חד וקר כל בקשה ששאלת, עם כל נגיעה ש גנבת והלכת ונגעת ונשמת והסנפת או לקחת, ושכחת וזכרת.. ולא וויתרת. תם גם זה. . . .