בס"ד סבתא שלי סבתי האהובה גרה לידנו בסוף השכונה וכמו בכל יום באתי לבקר לדרוש בשלומה ושעל ילדותה לי תספר סבתא מלטפת את ידי ובחום אומרת 'הלוואי וילדותי הייתה קצת אחרת' ואני מסתכל ומתמקד בידה ושואל 'מה זה, כתובת קעקע?' סבתא משיבה בחיוב ואני נעלם מיד פתאום אני חוזר עם מחק ביד סבתא מחייכת ובעצב אומרת 'מחק לא יעזור, וגם לא שום דרך אחרת' ואני נעלבתי - כי רק רציתי לעזור יוצא אני החוצה וסבתא קוראת לי 'עצור' מושיטה עוגיה, את הלחי מלטפת 'זו לא אשמתך' כך היא אומרת מאז מסתכל אני על ידיהם של המבוגרים וכתובות קעקע... הפסקתי לספור אחרי 30 כנראה שאנשים אלה סבלו הרבה בחיים אז בואו נדשנם מנחת, אנו, והילדים. סוף