דבר אליה בדמעות, בכאב היא מבינה
אל תשלח פרחים, אינה יודעת
סגול לילך
לא
כתום של ורד.
אל תקנה לה שוקולד, איננה מכירה במלוח של דמעות אי אפשר מתוק רק שכבה דקה של מרגרינה. אל תדבר עמה שירה, לא על פרפרים בבטן במבוכה תשפיל עיניה, לא תבין שפת עלבון למדה נפשה לא מילים של יופי.
אז, בדמעות- דבר אליה בריק שמעבר לדממה שם, פסיעה דקה בין שתיקה לחידלון כעובר היא מקופלת, מחכה.
אז רק תבוא ותבכה בחלל של מי שפיר אך זאת. כי שתיקה,
כאב היא מבינה.
תגובות