כל פעם אחרי קבלת שבת אנו מזכירים לעצמינו שהנה באה שבת, הנה בא הזמן בו אין סטרא אחרא, אין צד של טומאה, יש רק קודש. אין רע, רק טוב. אבל לפני כל זה יש את המכשול הגדול, יום שישי. יום של דינים תקיפים, יום בו מתגבר כח הרע. יום של מלחמה שתוצאותיה יקבעו את גורל השבת. ככל שהצלחת למתק את הדינים של יום שישי כך תוכל להרגיש את עונג השבת, כך יהיה בך יותר מקום לקבל את השפע העליון. וזה קשה...   והנה זה בא, רגע לפני שיש רק טוב, הנה זה, הכי חשוך לפני עלות השחר. יום שישי, יום כ"כ קשה. כל פעם, רגע לפני שמגיע הטוב כל הרע של השבוע כאילו מתנקז אל הרגע הזה ונופל עלי. שבוע שלם, שבוע שלם של התחזקות, של עבודה, אבל כשהוא מגיע אני לא עומד בזה. ואחרי יום שישי שכזה אני מגיע לקבלת שבת בלי טיפת כח, שוב הפסדתי במלחמה. ובכל יום שישי את הולכת ממני מחדש. וכל יום שישי נע בין מלחמה להשלמה, בין היופי העצום הזה לכאב הנורא הזה, לאפיסת הכוחות. ורק הכוחות של השבת, כוחות שמגיעים אלי בחסד, לא כי מגיע לי, רק הם עוזרים לי איכשהוא להתגבר ולצאת לעוד שבוע חדש.