כאדם לאה קרע מפרשי ספינתו וכמעט אבד הדעת של עצמו בהמתנה המתישה והנסערת שמגעגוע לאהובתו תמיד מתפרצת. הזיל דמעה בשתיקה משתקת בגין אהבה שנראתה מתרחקת ולבו איים להישבר ולהתנפץ בזעם אם לא ישיבנה לעצמו הפעם. הרי מאהבתה רקם את עתידו, מאהבתה פיצח קצות מהות קיומו, מאהבתה ירש נשמתה לתוכו אז הכיצד ייתן לאהבה שכזו לעלות על המוקד ותיוותר שרועה ללא הכר?! 24/04/03 © http://www.angelfire.com/poetry/arbel http://www.softy.co.il/UserPage.asp?UserId=37 http://stage.co.il/Authors/20774