לזכר אמי רות טובול 1958-2001

ניסיתי למצוא את המילים הנכונות שיביעו את ההרגשה והתחושות המלוות אותי מאז לכתך, לקח לי קצת זמן להביע את תחושותיי.

אמא שלנו

נזכרת אני היום בשחר ילדותי, בבית הקטן, בריחות הבתים ובשדרות העצים. איך הרגשנו שם איתך אייל ואני, איך היית שם בשבילנו, רק אז אמא הרגשנו מוגנים. אמא נזכרת אני היום אחרי 8 שנים, נזכרת בך אוהבת ומחבקת, איך אהבת אותנו, איך ויתרת בשבילנו וכמה קשים לפעמים היינו.

 נזכרת אמא, איך היית מאושרת ביום חתונותינו, בהולדת ילדנו, רק חבל שלא זכית לראות את כולם. כמה שהם יפים אמא. נזכרת בך אמא, בנשיקותייך, במגע ידייך בצחוקך, במבט עינייך , נזכרת כל יום אמא בשתיקתך.  ורק היום אני יודעת את מה שלא הבנתי אז.  אמא , לא יספיקו המילים להודות לך על כל השנים, לבקש ממך סליחה על כל הדברים.

רצינו לתת לך פרח, פרח קטן שימתיק את חייך, אך נפלת ולא קמת, נגמרו לך המילים, דמעותייך כבר יבשו וליבך בחר בדרך אחרת. עכשיו את לבטח רגועה, עכשיו את כבר חופשייה ומה נותר לנו ממך אהובה רק מורשתך.

תנוחי על משכבך בשלום אמא שלנו אמן.