ברגע קטן עזבתיך
מטו יתדות אוהלך,
כאישה עזובה ונכלמת
לאן פרשת את כנפך?
רחמים גדולים כי גברו
כי צמאתי לחיק נעלם,
שאגות לבבי נטרפו
כחול הנושק אל הים.
נשאתני סופת הליל
פצעתני דממת המדבר,
אהובי כי תאמר סלחתי
גם מקצה העולם אנהר.
בחסד עולם אהבתיך
וברחמים גדולים אקבצך,
ילדתי הרה וכושלת
גם הנשרים לא ישאו את בכייך.
בעלי אלוקי צבקות
גואלי גאון ישראל,
הן אזכור איך ממרחק שמעתי
ריחמתיך גאלתיך, רחל.
תגובות