הקור שהיה שם היה חודר עצמות
לא דעתי שאפשר שיהיה כ"כ קר
חשבתי שבבית יהיה בטוח
אך בחושךראיתי אותן את העיניים
מלאות השנאה הבורקות
נדמה יותר קרות מהקור שממלא אותי
כשראיתי את השחורים רצים אל הבית שממול
רעדתי לא שלטתי בעצמי
והבנתי - זה מה שהולך לקרות לי עוד כמה שניות
בלי לחשוב יותר מדי עזבתי הכול וברחתי
נטשתי את החברות שלי
את הדברים שלי
לא יכולתי
כשרצתי הסתכלתי לאחורה וראיתי את החברות שלי
כולן מתות מפחד
ואז הם הגיעו אלי
הם לא נגעו בי כי ברחתי
ואז כשהייתי "בטוחה" הסתובבתי לאחורה
וראיתי אותה חוטפת מהם מכות
מהשחורים
אדומה מבין כל השחורים
כשהם עזבו אותה רצתי אליה
לא יכולתי לא
היא בכתה ללא הפסקה
וכך גם אני
ולמרות הכול לא בכיתי בגלל מה שהם עשו
אפילו לא בגלל שהם אחים שלי
אלא רק בגלל שהעשן נכנס לי לעיניים
אין לי לב
אני רואה את חברתי מקבלת מכות
ואכפת לי
אז למה אני לא בוכה
כשהם התקרבו אלי להזיז אותי אחורה
אני צעקתי, קיללתי, ירקתי, הרבצתי,
עשיתי הכול כדי לשבור אותם
כדי שהם יראו לי שיש להם קצת אנושיות
ועדיין לא בכיתי
הרגשתי חסרת אונים כנגדם
כנגד השחורים
ולמרות הכול עדיין הרגשתי שהיינו ביחד
כל הילדים היינו כנגדם
מאוחדים
רצתי עם כולם לבית "נקי" בלעדינו
כשהשחורים באו רצנו למטה בחזרה
ואז כשהם הלכו עלינו עוד פעם לבתים נקיים
ואז ראיתי את האלונקה
הוא היה מלא בדם ומלא שחורים מסביב
לדאוג שלא יברח ממאסר רק בגלל שהוא פצוע קשה
היו עליו אזיקים
מתתי מבפנים
ועדיין לא בכיתי
רציתי לעזור לא יודעת איך
צועקת הצילו!!! שומעים
הצילו
תגובות