הוא הבחור שרק איתו חשבתי שאהיה, הוא הבחור שליבי מתחמם כשאת שמו רושמת , הוא הבחור.
פגישה ראשונה 5 שעות , ומאז כל יום כמעט שנפגשנו.
שנה וחצי היינו ביחד. שנה וחצי טובות, מתוקות, מרירות, וקצרות.
אהבתי אותו ועודני אוהבת, הוא עדיין אוהב אותי.
החיים איתו נראו מלאי תקווה , תקווה אסורה, תקווה שהתפגגה.
בכל מקום הוא נמצא איתי, במיטה, במקלחת, בעבודה.
איתי בתוך הלב שלי הוא נמצא.
רוצה להמשיך הלאה במסתורי החיים , שאולי אפגוש אותו בדרך.
בדרך שלי.
ואינני יכולה להמשיך, לאן אלך? למי אפנה? אותו אראה בכל דרך שאלך .. הוא שנמצא בלבבי, בראשי ובנפשי.
אותו לא יכולה לשכוח , אותו לעולם לא אשכח. רק אם אפגוש הוא אחר , יותר נפלא.
ולאחר הקדמה קצרה.. אחרי שרשמתי את זה ביומני הוא פתאום הופיע משום מקום. הבחור נזכר, התקשר אליי פתאום אחרי ששכחתי אותו. נפגשנו, שתינו יין וזרמנו לתוך אופקים אחרים.
הוא מדהים. הוא מצחיק. הוא שלי.
ורק שלי.
החלטנו להתחתן, להביא ילדים לעולם. באמת הוא בסוף החליט שאיתי הוא רוצה להיות, שאני האחת שינווט בספינת האהבה

=================
הזוי .. כתבתי את זה ב2006
ב2007 הכרתי מישהו שהייתי איתו הרבה יותר

אבל הדמיון שזימנתי לעצמי
פגישה ראשונה 5 שעות..
השאר לא התקיים וגם לא אחרי שנפרדנו לפחות לא כמו שתיארתי לעצמי פה