מַסָּעָהּ שֶל הַתְּשׁוּבָה
ביום חורף סגריר ורטוב
ניתך ארצה גשם זלעפות
ואחת, תשובה שמה,
נותרה בחוץ עומדת
וכולה מקור רועדת .
ראתה התשובה
כי כעת מנוס אין
קר וגם רטוב
ושמש אין עדיין.
ואמרה אלך לי
אל בתי היהודים
שהם כידוע
גומלי חסדים
אל רחוב היהודים
ניגשת היא חרש
בדלת הראשונה
חיש חזק נוקשת
הדלת מהרה נפתחת
והתשובה שיחה פותחת
נשמתי כמעט פורחת
התקבלוני כאורחת
מצטער גבירתי עונה האדון
ככל הנראה טעית במעון
אני "חילוני" אם לא שמת ליבך
בבית אחר תמצאי שאלתך.
לכי לשם לבתי "דתיים"
אורחים מסוגך "הם" מקבלים.
מכתתת רגליה התשובה הרועדת.
למפתן ה"דתיים" מגיעה ועומדת.
מצלצלת בחן באחת הדלתות
ואין צורך הרבה לחכות.
חיש מהר הדלת נפתחת
בחורה דתייה צופה באורחת.
מה רצונך שואלת בנחת.
תשובה אני כך היא פותחת
ואז שואלת התקבליני כאורחת?
מדוע אלי הגעת היא שואלת,
כנראה החלפתני במישהי אחרת.
אני "חרדית" את הדת שומרת.
ובכל תפילותי היטב מכוונת.
נסגרת הדלת והיא עוד רועדת
ולבית הבא לאט היא נודדת.
אולי כלל לא יפתחו היא דואגת,
אוזרת כוחות ובפעמון מצלצלת.
פותח הדלת עלם צעיר
לראשו כיפה בגוון בהיר.
לאחר הסבר מהיר
העלם תשובתו מחזיר.
הן גם ספרא גם סייפא בי מתקיימים
אמונתי עמוקה בהרבה אופנים.
ובניגוד למה שאחרים טוענים,
את שאלתך תמצאי בבתים שונים!
התשובה נשארת לבד רטובה,
בודדה רועדת וגם עצובה.
ואתכם אשאל שאלה חשובה,
מי לביתו יכניס את התשובה?
תגובות