זְכֹר אָדָם וּנְצוּר,

אֶת הָעֲבוֹדָה כְּעֵרֶךְ עֶלְיוֹן.

שֶׁמֹּר אָדָם אֶת הָעֲבוֹדָה,

כִּי בְּבוֹא הַיּוֹם תָּאִיר עֵינַי רְבָבָה.

עֵרֶךְ מְקֻדָּשׁ הִיא לַיָּגֵעַ

וּמַה מְאֻשֶּׁרֶת נָפְשׁוּ שֶׁל הַיָּגֵעַ.

מַה אֲבוּדָה הִיא נֶפֶשׁ לְלֹא עֲבוֹדָה

וְחוֹלֶה הִיא הַנְּשָׁמָה לְלֹא מְלָאכָה.

זְכֹר אָדָם וְאַל תִּשְׁכַּח,

כִּי עֵרֶךְ עֶלְיוֹן הִיא וּמְקֻדָּשׁ.

13.4.1992