מוקדש למורה אלון (וקצת לבלון).
את השיר הזה כתבתי בשיעור מעצבן,
דוקא אצל המורה ראובן.
למה נותנים למורים טובים
ללמד שעורים נורא מעצבנים?
המורה ראובן אלון
הוא היחיד שמרשה לי בלון,
אבל כמובן הוא מתרה ומזהיר
שיהיה זה בלון בלתי שביר,
שאשמור את הבלון
רק מתחת לחלון,
ובהפסקה הגדולה בחצר
הוא יעזור לי אויר בתוכו למלא.
כאות תודה למורה אלון,
ניפחתי בשיעור לכבודו בלון.
עליו כתבתי באות גדול
"המורה אלון שווה כל בלון".
והאויר בחלל - עומד.
תגובות