החדר היה שקט כשחבלול התעורר, כולם הביטו עליו במבט של שנאה אך הוא העדיף להתעלם, הוא ניגש אל השולחן שם הייתה מונחת קופסת הסיגריות שלו - אבל לא היתה לו אש- וממי הוא יכול לבקש? הרי כולם כועסים עליו עכשיו.

שיקרת לנו- הוא שמע אותם מהדהדים בראשו, מתוך הויכוח הקולני והנורא שהם ניהלו בצהריים, ואז הוא נכנס לחדרו ורצה רק לישון.

היה לו קשה להרדם כי הוא חשב עליה ולא הבין למה מכל האנשים בעולם, מדוע היא לא פה על מנת לחבק אותו את אותו חיבוק שלו הוא היה כל כך זקוק.

הוא התרגש לשמוע את קולה אבל... נו לעזאזל, לאן המצת שלי נעלם?

הוא התקדם לכיוון המטבח וחיפש שם גפרורים, נדמה לו שהוא ראה אתמול קופסא באחד הארונות אחרי שיצא מחדרו לחפש לו משהו לכרסם.

הוא אהב את השקט ואת השלווה ויותר מכל רצה להשאר לבד כשאף אחד לא ישאל אותו שאלות או ינסה לחדור לו אל הפרטיות, כל כך עדין היה ורגיש.

הוא גרד בראשו וניסה לחשוב איפה הוא ראה אותה מונחת, אבל הוא לא ממש יכול היה לזכור- זה היה אתמול וזה נראה כל כך רחוק.

"אתה מחפש אש?" הוא שמע מאחוריו משהו שואל והוא הסתובב אבל לא היה שם אף אחד- אוי, שוב אני מתחיל לדמיין את הקולות האלה...

תמיד שזה היה קורה לו הוא היה נכנס ללחץ ונסגר עוד יותר, אפילו ברלוביץ הפסיכולוג המהולל שלו שאצלו הוא היה מטופל למעלה משנתיים לא הצליח לדובב אותו.

זה היה אחד מרגעי הפחד הכי גדולים שלו- הפחד הזה שהשיגעון עומד להשתלט עליו ואז יהיה מאוחר מדי.

קיבינימאט!! הכדור!!

זו כבר פעם רביעית השבוע שחבלול שכח לקחת את הכדורים הירוקים האלה, היה להם טעם מגעיל ונורא הכעיס אותו שבלי אותם כדורים אנשים סביבו היו  רואים אותו כמשוגע- עד לפני 4 חודשים הכל היה אחרת אבל אז אחיו האוטיסט פלט משהו  והכל התגלה, זה היה רגע ששבר את חבלול והוא כמעט החטיף לאחיו אבל מה אפשר לעשות?

XXX

עכשיו יורד גשם בממלכת חבלול, חבלול מחפש עוד אש ולבסוף ניגש בצעד בטוח אל ארון התבלינים האפל, הוא פותח את הארון ו..שקט, אף אחד לא זז, הוא מביט פנימה, עדיין לא נוגע ולבסוף מחליט לסגור את הארון ולפתוח את זה שלידו- הנה את קופסא ארורה...

הוא פותח את הקופסא לאט לאט שכלום לא יפרוץ ממנה חלילה ואז הוא מבחין במשהו מוזר, כל הגפרורים שרופים ואכולים כמעט לחלוטין...הוא דוחף שתי אצבעות ומחפש אולי ניצול יחיד בתוך השחור הגדול, אחר כך הוא מוציא את ידו ומתכוון לזרוק את הקופסא אל פח האשפה הורוד אבל בכל זאת מתגלה איזה מקלון עם ראש גופרית כחול וחבלול חוזר למציאות...ושוב כל הגפרורים בסדר.

הוא מחפש את הסיגריה ומוצא אותה מונחת ממתינה מאחורי האוזן הימינית, הוא מעביר עליה שתי אצבעות כאילו בודק שהיא בסדר ואז עוצם את עיניו ומכניס אותה לפיו, חיכוך מהיר ונוצרת אש, הסיגרייה מוצתת והגפרור נגמר לאט לאט ומסיים את תפקידו. אחר כל מגיעה שאיפה עמוקה ואז מתחיל סרט חדש- הסחרחורות הנעימות האלה שעושות לחבלול כל כך טוב, כל כך נעים, אותם רגעים של רוגע שעוזרים לו לברוח ולדמיין...

"אני חייב לעשות מקלחת, אני חייב להתקלח",  "אתה חייב להירטב, אתה חייב להתנקות" הוא מדבר ספק עם עצמו, ספק עם אחרים ומתקדם לכיוון חדרו בכדי לקחת תחתון וגופייה, המגבת כבר ממתינה לו בחדר האמבטיה והוא ניגש לשם ומדליק את האור כדי שידעו שהוא בפנים, עכשיו הוא מניח את בגדיו על הכיור, את המגבת על הוילון של המקלחת ואז הוא ניגש בכדי לפתוח את המים על דרגת החום הגבוהה ביותר, כעת הוא מסתובב ומביט על בבהותו אשר נראית במראה מולו, מנסה לחפש איזה שהוא שינוי מהבוקר, והוא מתקרב יותר ויותר אל המראה עד שאפו נוגע בזכוכית הקרה, הוא מביט עמוק אל תוך עיניו, כמנסה להפנט את עצמו ולאט לאט הוא מתרחק עד שלפתע הוא רואה את עצמו נופל..לא, אסור לתת לזה לקרות והוא מנתק את עצמו מהריחוף והחלום ופושט את חולצתו הצהובה, את הגופייה, את השעון והמכנס, עכשיו הוא נשאר אך ורק בתחתוניו, ממשיך לבחון את עצמו , מביט על גופו השמן במראה, מכניס את הבטן, מסתובב הצידה, מלטף את צידי גופו ואז שולח מבט נוסף אל פניו המשתקפות במראה...הוא בפירוש לא אוהב את מה שהוא רואה...

רגע, מ...מהיכן האדים האלה באו? היכן אני נמצא? מישהו שכח פה איזה משהו פתוח? הרי זה...זה לא הגיע הנה סתם כך...אה...כמובן, האמבטיה, אלה המים החמים...