ולפעמים
שלא היה לי מה לומר
הבטתי בך כמו בציור
ביקשתי נחמה
כמו פרוטות ספורות
ואת הרבה יותר מזה
הולך מספר צעדים
לא יכול לשכוח
איך את תמיד מופיעה
שאין לי מה לומר
משאיר את התמונות זרוקות על השולחן
בחוץ, עוד מתחיל ישבר השרב
ונוכל שוב לצאת החוצה
בלי פחד
אולי, נמצא איזו פינה
ממנה נוכל
לראות איך העיר נחצית לשתיים
מה שלנו, מה נגמר
תמיד אני רוצה שתחזרי
אולי יש עוד ריקוד אחד שמחכה
ואת מתייפה
מיום ליום
עד שאין לזה סיכוי
כמו מציאות שסטתה מן המסלול
איך תמיד את באה
שאני שוכח
מה רציתי לומר
והשעון קוצב את עצמו אלינו
לא נשאר לנו הרבה
כול השאר כבר נגמר
לפעמים
אנחנו מבקשים לברוח לקצוות
ואז שזה חוזר
אני מביט בך מן הצד
מחכה זה יחזור
אולי יש עוד סרט שלא הגענו לסופו
גם אנחנו נבלעים בתוך מראות
שלא יכולנו לעצור
בקבוקים סימנו לנו את הסוף
ואני
לא יכול לבקש יותר דבר
גם לאהוב אותך
לוקח ממני הרבה
ואת תמיד מופיעה
שנגמרים הסימנים
אין לזה סיכוי
ואולי יום אחד אבוא בזמן
ואת תחייכי את מה שתרצי
ואני אדע לאהוב בלי פגמים
עם ריקוד שיישאר
ואז לא נצטרך לברוח אל הסופים
תגובות