ישב אבינו אברהם וקרא

           את השיר באתר של "צורה"

שיר המוציא רוח ממפרש,

           "בלדה למהפכן המזדקן" הוא נקרא.

קרא אבינו אברהם ליצחק,

                    והראה לו את זה השיר,

בזעזוע עמוק ובכאב לב זעק:

                     "איך התקדמות תבוא לעולם? איכה האור יאיר?

הרי אני זכיתי ויצרתי, חוללתי מהפכת אמונה,

                         האם היום לעת זיקנותי אכן התמכרתי ליוקרה?"

וכה קונן אבינו אברהם, על יצירת אחד מבניו,

                   עד שקם יצחק ואמר, תוך מחיית דמעה מעיניו:

"אבי אברהם, שמע נא קולי, 

                   האזן אבי האומה,

לא לחינם יגעת טרחת,

                  לא לחינם, למאומה.

אני, בנך, אמשיך את הדרך,

                  ארים דגלך בעצמה,

אראה לדורות כח שמירת ערך,

                 אוכיח המשכיות תמימה".

לכן זכה אבינו יצחק,

               לתואר "אבי הגבורה" הנכסף,

להראות לעולם כי דגל מוצדק

               ייתכן גם ללא היות קרנף.