שמואלי שלי. עברו כבר יותר משנתיים, ואולי חשבתי כי שכחתי מעט.. אך היום נוכחתי כי איני מצליחה להדחיק ולו במעט, אף אם ביקשתי.. עברתי היום ליד מרכז הרב, המקום בו הספידו אותך לפני יותר משנתיים. המקום אותו כל - כך אהבת.. עברתי שם שמואלי, ופתאום הרגשתי שוב כמה אני מתגעגעת.. פתאום נזכרתי בחוזקה בהספדים שלך, במעמד הזה שם, לפני שנתיים. התיישבתי על הספסל שממול הישיבה, ודמיינתי את ה"טקס" מחדש, לפרטיו.. נזכרתי שוב, איפה עמדנו מחובקות כל הבנות מהשבט..איך כל המרפסות הקטנות של הבניין וכל המדרכה, וכל האיזור בכלל...היה מ-ל-א מ-ל-א באנשים..איך כולם בכו בקול.. ושוב פרצתי בבכי, בכי שאין לי עליו שליטה שמואלי. והסתכלתי מסביבי, כי קצת התביישתי לשבת לי ככה ברחוב מול ישיבת מרכז הרב ולבכות.. ובחזור שוב עברתי שם, ושוב לא הצלחתי לעצור את דמעותי, ושוב בכיתי..