ימים רבים עברו, ואני ניצב לי על עומדי, הזמן כאילו לא התקדם, למרות שקול השעון ממשיך לנגן, ממשיך וממשיך, ולו אי-אפשר להפריע; גדודי רגשות האהבה, ורבבות חיבוטי הלב לא יעצרו את מימד הזמן. חסרונך כה רב, "וליבי חלל בקרבי". ואני - לא נותר לי, אלא לאסוף את השברים, את החלקים, של לב שבור ומכווץ, אשר היה לו את הנעימות הטובה, ועתה עומד מרוקן מכל תכולה. עכשיו הוא השלב בו אבין, כי אינך בנמצא, כן, כי המציאות הכתיבה אחרת, הכתבה שאף בשיעורי ספרות לא ציפיתי לה. אשאף מלוא ריאותיי, מתוך מבט קדימה, ואומר לעצמי, שאהבה אוכל לבנות מחדש, עם כל הכאבים, האכזבות, הציפיות הכוזבות וההצלחות, ולהעניק את ליבי למישהי אחרת, ושהיא תמלא את החלל שבי. כך נבנה יחדיו אהבה חדשה, אשר תקרום עור וגידים, כמובן מתוך עמל ונסיונות רבים, ונתמלא בכוחות חדשים ורעננים ליצירת חיים מאושרים.