בס"ד לילה חשוך וחרפי, עיר הררית בעולם העתיק, תושביה רובם חקלאים. ברוב הבתים כבר שוררים החושך והשינה, אבל בבית הזה עוד יש אור. יש שם אישה יולדת אחת, שתקפו עליה ציריה. נדמה לה שהיא לא תצליח לעבור את זה. הילד נולד במזל טוב. הוא נולד למשפחה מכובדת, אביו מחזיק בית מלאכה לפסלים. הילד, ניכר בו שאין הוא כשאר הילדים. הוא עמוק יותר ואמיתי יותר מהם. והוא תמיד מחפש. מה הוא מחפש? מה חסר לו? נותנים לו כל דבר שהוא רוצה, צעצועים, אוכל, אהבה... אבל הוא לא אוהב לאכול. רק מאכלים מיוחדים. גם הצעצועים הם לא בדיוק מה שהוא רוצה. הוא גם לא כל כך מסתדר עם החברים. חסר לו משהו. שנה עוברת, ועוד שנה. מהלך החיים שוחק אותו, הוא מתעייף, יום רודף יום ואין לו כל ענין בכך. בתוכו עדיין הוא ששומע קול פנימי שאומר לו: איכה? אבל הוא לא יודע מה לעשות. לאט לאט הוא מפסיק לשים לב אל הקול, כי הוא מיואש מלמצוא... יום אחד הוא עסוק במלאכתו, ולפתע הוא מרגיש אותו. אותו שתמיד הוא מחפש. אבל כעבור רגע נעלמת אותה הרגשה. וכך הוא ממשיך את חייו מיום ליום, הוא מחפש קצת את אותו משהו, אבל לא יודע איך לחפש אותו. ואז, יום אחד, שוב הוא מרגיש אותו. הפעם יותר. והוא חי! הוא לא עוד פסל!!!