שיחות עם נוקי – חלק ב הוד מעלתו מטפס על מכונת הכביסה ומלקט אוכל. כן, כן, מלקט. הוא לא אוכל, הוא מנשנש ויורד למטה. - "תודה לך יקירתי, שקמת ונתת לי מזון. עכשיו אלך לי וארוקן את מעי". - "מגעיל שכמותך, דווקא כשאני שותה קפה אתה מוכרח לנקות את צנורות הניקוז שלך?! - "ומה את רוצה ממני? תבואי תנקי ואז לא יסריח לך." - תנקי?! חוצפן ומה עם, תסלח לי, אחוריך הריחניים?" - "אחורי? את מתכוונת לאיזור שמתחת לזנב המפואר שלי? מה יש שם? הכל נקי!" - "שקרן, אתה בדיוק יודע מה קורה שם עם רעמת השיער הבלתי אפשרית שלך. אם אתה כל-כך נקי אז למה תמיד, אבל תמיד, כאשר תלוי לך משקל עודף ריחני מתחת לזנב אתה מתחבא ולא מסכים להיראות בציבור? רק לפי הריח אנחנו מוצאים אותך!" - "נו, בטח, נראה אותך אם רודפים אחריך עם מספריים, כפפות ומים. תודה רבה! אני באופן אישי לא מוטרד מהריח ולא מבין מה הבעיה שלכם. כל הבית בהיסטריה! קצת ריח של דברים טבעיים. את לא מבינה כלום. אני נולדתי בריח הזה ולפחות חודשיים הייתי עטוף בשכבה נכבדה ממנו. כמעט כמו אמא. עד שבאתן את ואיה ולקחתן אותי. ואז באלימות שטפתן אותי במים – פויה!!! מאז למדתי, מספריים, מים וכפפות שווה צרות. - "אדון נוקי המפונק! איפה היית היום אילולא אנחנו שלפנו אותך מערימת הצואה. בעצמך היית ערימת צואה קטנה ומצחינה. התאהבנו בך, השד יודע למה, חתול אריסטוקרט שכמוך. שוויצר לא קטן, מדושן עונג. ומה אתה נותן בתמורה? יללות בבוקר... השחזת צפרניים על הספה החדשה... פיזור כל שערותיך על השטיח....." - "יופי, את שוב מסתכלת רק על הרע. ומי מטפל בילדים טיפולים נפשיים יקרים? מי מפנק אותך בבוקר? מי מקשט את הסלון כמו בובה יקרה? אני המוצלח מכולם!!!!" "טוב, נכנעתי, אני אוהבת אותך – העסק אבוד. מה אתה מחייך מתחת לשפם – נצחת בקרב אך לא במלחמה – חכה חכה אני עוד עלולה לזרוק אותך לרחוב!!!"