הכל תלוי בי, ולכן יש מקום לפסימיות. מעולם לא הצלחתי להיות מעל מישהו. זה לא אני, זה פשוט לא אני. כל הקטע הזה של המנהיגות זר לי. שיתנו למישהו אחר. אומרים לי שאין אחר ושרק אני מסוגל להוביל. אז מה? הם לא מבינים שאחריות זה לא אני? הם לא מבינים שאני הבחירה הרעה?
אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. אם אסרב יאשימו אותי בכישלון. ואם אקבל עליי, נכשל ואז יאשימו אותי.
אם כן, לא רק לי יש מקום לפסימיות, גם להם.
תגובות