לגננת קלרה היה מקלט בחצר,
ותות סגול ספוג אגדות.
מעל חלפו ציפורים אבודות
שבכו ברזל ודמעות.
לאדמה היה אז ריח של פחד,
וטעם של עשן.
לגננת קלרה היה ארגז חול-מות בחצר.
הילדים רקמו אז הזיות
מפלסטינה.
מתחת שרקו תולעים לבנות
בדרכן אל הגן.
לשמים היה אז צבע של אש מזמן.
לארגז היה את קלרה בחצר
וברוש שחור ספון סודות.
ממעל חלפו נשמות תועות
בדרכן אל.
הילדים שרו "גן שלנו מה נחמד הוא".
לגננת קלרה יהיה.
מאת אברהם שיין
