הוד שמיים מתבהר ומעל יזהר רק הר. תלתלים גדולים בצבע אורן זה מכבר כיסו פניו כהלך זר, כמו היה צריך להתבייש מהניכר. ורק הגדלות הדיפה טעם של בדידות. בפינה כמו ישנה עשתה עצמה בוכה על כאבו המתעצם של הנוכרי. ואנוכי עפר ואפר ספר בלי דפים, כרוך בכאבים.