כלוא בתוך שעון עגול,
מתרחק בתקתוק מחוג עגול.
מתקדם בדרך בעצלתיים,
דרך שמי הזכוכית משקיף אל העולם, בינתיים.
תיקתוק מוכר מהדהד בכיכר,
מופיע מחוק גדול ואכזר,
נע כאילו אין מחר.
מן העולם בחוץ אני שוכח וצעדי מאיץ,
בדרך המוכרת אני בוטח ולכן במחוג מביט.
אך, על הדרך אורב שטן - סובב לו מחוג קטן,
ועליו אני מועד.
נזכר במספרים אותם ראיתי בעודי נודד,
וממתין למחוגים שישלימו את מלאכתם.
