אפור/ אשר קיז'נר המייג'ור לוינסקי התמתח בכורסת הטייס ויישר את גבו הדואב. הוא פלט אנחה עמוקה שרוקנה את ריאותיו מאוויר והניח לזרועותיו לצנוח ברפיון מעבר למסעדי המושב. לפניו היו עוד ארבע שעות טיסה והוא קיווה כי הן יחלפו כמה שיותר מהר. עתה, כאשר הטייס האוטומטי נכנס לפעולה, לא נותר לו אלא להמתין. מבלי משים הידק, בפעם המי יודע כמה, את חגורות הביטחון שהצמיתו אותו לכורסה והתפנה להביט סביבו. חופת התא הרחבה העניקה לו מראה רחב ומרהיב של חלק ניכר משביל החלב. רחוק יותר, בעומק החלל השחור והקפוא, ראה צבירי גלקסיות קדמוניות. אורן הבהיר בהק למרחוק כאגלי טל למגען המלטף של קרני שמש ראשונות. כדי לדעת את שמן היה עליו לעיין במפה הגאלקטית שנחה לצדו אבל הוא החליט, כי הידיעה הזו אינה חשובה דיה כדי שיעשה את המאמץ. זו הייתה משימתו הראשונה בחלל העמוק והתחושה שאפפה אותו הייתה מוזרה. הוא לא פחד, ודבר זה כשלעצמו הפתיע אותו. הוא היה בטוח, כי בשלב הזה של הטיסה, שלב האל-חזור, יחוש בפחד, אולי אפילו באימה משתקת. אבל כל שחש, הייתה אווירה מוזרה שאפפה אותו ואת טבעה לא ידע להגדיר. כשהביט החוצה, נדמה היה לו כאילו ניצבת החללית נטועה במקומה, למרות שמד התאוצה שלה הורה כי היא משייטת כמעט במהירות האור. ספינת האם, כך הסבירו לו מנהלי הטיסה בתדריך האחרון, תביא אותו אל גבול העל-חלל, שם יתנתק ממנה ואת היתר יעשה הטייס האוטומטי. עכשיו לא נותר לו אלא להמתין עד אשר תנחית אותו החללית בבטחה, כך רצה לקוות, בנמל היעד שלו על הכוכב האפור, אותו ראה לפניו כנקודה קטנה ומרוחקת. הם הבטיחו לו כי אין סיבה לדאגה וכי הכל יעבור בשלום. הוא רצה להאמין להם, כי אם היה דבר מה משתבש, לא היה יודע מה עליו לעשות. טיסה לא הייתה התחום של לוינסקי. המייג'ור בן ה- 40, היה קצין מודיעין בהכשרתו ושרת במרכז איגוד המדינות, אותו גוף שקם על חורבותיו של ארגון האומות המאוחדות, שלפני יותר מ –300 שנים הגיע לפשיטת רגל מוסרית והתפרק. לוינסקי התמחה באיסוף וניתוח מודיעין כלכלי על מדינות וארגונים רב לאומיים. בסך הכל הוא עשה עבודה לא רעה, כך לפחות חשבו הממונים עליו, והועידו לו את מסלול הקידום הרגיל. זה היה תפקיד טוב, שהכניס משכורת טובה וסיפק שיגרה מבורכת שהתאימה למזגו הנינוח של המייג'ור. אבל,יום אחד, לפני שמונה שנים, העניינים השתבשו. לא פעם הרהר, כיצד היו נראים חייו אלמלא ההתרסקות. הוא בוודאי היה משמש היום סגן למנהל המחלקה. שבוע העבודה שלו היה מתקצר והיה לו זמן רב יותר להקדיש לתחביבו, ברידג', אותו משחק קלפים ששרד מהעת העתיקה וכמעט שנכחד, אך זכה לתחייה מחודשת והוא, כרבים אחרים, התמכר לו בהנאה לא מוסתרת. אבל, הדברים התרחשו אחרת מבלי שתהיה לו היכולת לשלוט בהם ובסופם מצא עצמו משייט, לבדו, בחלל הקפוא, רחוק מכל מה שרצה ועניין אותו באמת לעבר הכוכב האפור. המחשבה, כי הוא, מכל האנשים, הולך להיות הראשון מבני המין האנושי להגיע לכוכב הזה גרמה לו לגיחוך לא רצוני. אותו היום, ששינה את חייו לפני שמונה שנים, חל עבור המייג'ור לוינסקי כמו כל יום אחר. מידע שזרם למחשב על שולחנו היה שיגרתי, מהמקורות הרגילים. לאחר שיעבד אותו, יעבירו הלאה והוא ישמש את קברניטי הארגון בקבלת ההחלטות בדבר הקצאת המשאבים הכלכליים לשמירת האיזון שהבטיח את רווחת תושבי כדור הארץ. המידע הזה כלל דיווחים על שטפונות בסין, המשך הבצורת במרכז אפריקה, עליה בתפוקת הפלדה במרכז אירופה וסיום סכסוך הדייג בים הבלטי. במילים אחרות, שום דבר שיגרום לו לפעילות חריגה, כמו למשל לקום ממקומו. אבל אז צלצל הטלפון על שולחנו. הוא הוזעק בדחיפות למשרדו של ראש המדור שנבח לעברו קצרות: "הטיסה שלך לרוזוואל יוצאת בעוד שעה". היה נדמה לו שפעם שמע על המקום הזה אבל הוא לא הצליח להיזכר באיזה הקשר. לאחר ההמראה הוא ראה כי כל נוסעי הטיסה המיוחדת, הוא לא הכיר איש מהם, שמים על ראשיהם את האוזניות והוא עשה כמותם. קול גברי נוקשה תדרך אותם בדבר סיבת הזעקתם לעיירה שכוחת האל בדרום ארצות הברית ואז הוא נזכר. לפני יותר מארבע מאות שנים תועד שם ביקור של חוצונים שאיש מהם לא שרד את הנחיתה. עכשיו, כך הסתבר לו, רק לפני כמה שעות, התרסקה שם, שוב, חללית זרה והוא תהה מה יש בה, בעיירה הזו, שגרם לחוצונים לרצות ולשוב אליה. שלושה מנוסעי החללית נהרגו מיד, כך נמסר בתדריך. הרביעי נפצע ופונה לשדה התעופה הסמוך. סככת המטוסים מס' 51 פונתה לטובת שרידי החללית והקמת מרפאה לטיפול בפצוע. החוצן הגיב לטיפול החל מתאושש וארגון הביון של איגוד המדינות שלח מיד צוות חקירה מיוחד, שינסה לדלות ממנו כל מידע אפשרי. למייג'ור התברר כי צורף לצוות, הוא תהה מדוע דווקא הוא, כנציג המחלקה לאיסוף כלכלי. בתוך הסככה, שהכניסה אליה הותרה רק למעטים, הם ראו את החוצן, שוכב על מיטתו, מתחת ליריעות האוהל השקוף, לתוכו הוזרמה תערובת מיוחדת של מימן שנדרשה לו לנשימה. הוא היה מהסוג שכונה "האפורים". מבנה גופו היה ארוך ורזה מאד. פניו משולשות, עיניו עגולות וגדולות ואישוניהם בולטים כגולות נוצצות. גוון עורו אפור, כבטון מאובק, ובכל אחת מידיו שלוש אצבעות גרומות כזרדים דקים ויבשים ועצמותיהן בולטות כמוכות שיגרון. האצבע האמצעית הייתה ארוכה ומעוותת בסופה. השתיים האחרות היו קצרות וכפופות. בעודו בוחן בעיון את החוצן, נזכר המייג'ור לוינסקי כי בתיעוד ישן, בן כמה מאות שנים, נמצאו טענות של אנשים, כי פגשו חוצונים מן הסוג הזה, או נחטפו על ידם, והיו קורבן לניסויים שנערכו בהם קודם שהוחזרו. אבל אז, בהעדר ראיות של ממש, פטרו הרשויות את טענותיהם כדמיון פרוע ותו לא. השאלה הראשונה שטרדה את חברי הצוות, כיצד יתקשרו עמו, נפתרה מייד. החוצן דיבר אנגלית. המבטא היה אמנם כבד, הקול חורק ומאנפף והסגנון עילג אבל עם קצת מאמץ אפשר היה להבין אותו. הוא סיפר, כי כמה מאות שנים קודם לכן, בעת ביקוריהם על פני כדור הארץ, חטפו אבות אבותיו בני אנוש והמידע ששאבו ממוחותיהם הכיל גם את השפה האנגלית. גם השאלה השניה שהציקה להם נענתה מיד. החוצן הרגיע את חוקריו כי הגיע עם חבריו כמשלחת של שלום. לאחר נתק יזום של כמה מאות שנים, הגיעו עתה האפורים למסקנה כי המין האנושי, שאז היה פרימיטיבי בעיניהם, התפתח ובשל למפגש. לחברי הצוות היו עוד שאלות רבות, אבל הן נותרו ללא מענה, כי מסיבה לא ברורה התדרדר לפתע מצבו של החוצן. קודם שמת, עוד הספיק למסור לידיהם את התקליטור שהביא עמו ממרחקים. תכנה מיוחדת אפשרה לפענח את המידע שהכיל התקליטור. הוא כלל פרטים אודות הכוכב האפור, אוכלוסייתו ותרבותו, את המסלול הבין כוכבי אליו ואת תכניות הטכנולוגיה העילית שתאפשר בנייתה של ספינת חלל מתאימה, שתביא את המין האנושי למפגש עם האפורים. שמונה שנים הוקדשו לתרגום התכניות הללו לספינת חלל אימתנית שתצא אל המסע הארוך. המייג'ור לא היה בטוח כי הסיבות שקיבל, בדבר בחירתו לשגריר הראשון של המין האנושי אל הגזע האפור היו כולן אמת צרופה. אבל עכשיו, כאשר הכוכב האפור מילא את כל שימשת תא הטייס והזמן לנחיתה היה 30 דקות זה כבר באמת לא היה חשוב. בעודו מסיים ללבוש את מדי הייצוג המיוחדים שנתפרו לו לקראת המפגש ההיסטורי, הוא שינן במהירות את משימותיו לאחר הנחיתה: ליצור את מירב הקשרים עם מנהיגות הכוכב ולקדם עמם כל שיתוף פעולה אפשרי, להקים במקום את תחנת המודיעין הראשונה של איגוד המדינות ולגייס סייענים מקומיים שיעזרו לו באיסוף מידע על האפורים, מעבר לזה שהם ייאותו לספק בעצמם. כאשר נמוג עשן מנועי הבלימה והחללית נחה על משטח הנחיתה, הפעיל המייג'ור לוינסקי את המצלמה, שתשגר בשידור חי לכדור הארץ את התמונות מן המפגש המדהים העומד להתרחש וירד לאיטו בגרם המדרגות. למרגלות החללית נפרש לכבודו שטיח אדום. מן הסתם הם למדו על מנהג אנושי זה מהמידע ששאבו ממוחותיהם של האנשים שחטפו בעבר, הוא הרהר בינו לבין עצמו. מבעד לקסדה השקופה שעל ראשו הוא בחן את שורת אפורים שהתייצבה לצד השטיח לקבל את פניו. בתערובת של חשש והתרגשות הוא ניצב זקוף וניסה לעקוב אחר דברי האפור שנראה המבוגר והבכיר בחבורה. האפור ברך באנגלית עילגת על בואו של האדם הראשון למקום ונתן לדבריו משנה תוקף בתנועות ידים נמרצות. המייג'ור מצא עצמו מתקשה לעקוב אחר דברי האפור ועד מהרה גילה, כי חדל להקשיב לו. הוא הופתע מתחושת הכעס ששטפה אותו לפתע ודחקה מקרבו את ההתרגשות מן המפגש ההיסטורי. תחילה לא ידע את מקורה של תחושה זו, אך אז הבין, כי שימת ליבו הייתה נתונה כולה לידיו המתנופפות של האפור. הוא הבין, כי בעיצומו של המפגש ההיסטורי הזה, מה שבאמת טרד את דעתו היו אצבעותיהם הגרומות של האפורים . "לעזאזל!", חלפה בראשו המחשבה הכעוסה והוא התפלא מדוע דווקא היא, מכל המחשבות שבעולם. "לעזאזל ! אין שום סיכוי שאצליח ללמד אותם לשחק ברידג', שום סיכוי ! עם הזרדים הדקים שיש להם לאצבעות, הם אף פעם לא יצליחו להחזיק "יד" של קלפים כמו שצריך". ***