...חבטה איומה היא הרגישה בכתף שמאל ונפלה לריצפה, הכל החשיך, האזניים צרמו, בעיניים העצומות הכל נראה אדום, כל כך אדום כמו הדם שנשפך מהכתף, והכל כל כך כאב. היא ניסתה לקום, כי מוכרחים לרוץ ולא יכלה, כל כך כואב!!! וכאילו יד נעלמה תפסה אותה ביד שניה ונשאה אותה הרחק מהמקום הנורא, מהרעש של כל מכונות היריה, מההמולה של האנשים הזועקים מכאב, מהמפקדים שמצווים להרוג כל מה שזז, והיא רצה ורצה והרגלים הקטנות נושאות אותה הלאה. והנה מבעד לדמעות, עם עיניים כחולות כחולות היא רואה את מניה, ומניה מחבקת אותה כאילו היתה ילדתה שלה, כי היא כלכך קטנה, רק בת 12 ובכלל לא מבינה מה קרה? למה? ומניה שעומדת להתעלף מהמראה שלפניה קורעת את חולצתה וחובשת לה את הכתף. היא ספרה למניה שהיא ממש לא זוכרת איך אבל כשהיא הלכה עם אבא ואמא ואחותה הקטנה, פתאום הם נעלמו והיא לא יודעת לאן ואיך? וגם אחותה הגדולה שכבה בדרך על הבטן עם ידיים פשוטות קדימה ולא רצה ולא ברחה.... מראותו הרגע, החל מסע מדהים של אומץ לב, דמיון מפותח, הרפתקאות וסוף?!.....