שַׁבָּת.

מַשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן

צְלִילִים נִשְׁטָפִים בְּטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם

עֲנָפִים מְפַזְּזִים בְּעֹז

מִכָּל עֵבֶר יְלָדִים נוֹשְׂאִים לַקֶּשֶׁת

מִתְכַּסִּים בִּכְנָפַיִם לְבָנוֹת

הִזְדַּמְּנוּיוֹת מוֹתִירוֹת חוֹתָם בְּבֹץ

הָמוֹן הוֹלֵךְ, אִישׁ לְבֵיתוֹ

בְּבֵיתִי

בֹּץ עֵדוּת לְשַׁחֲרִית

מַפָּה אֲדָמָה לְבָנָה

סֵפֶר יָד שְׁנִיָּהּ מְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ

טַעַם חַמִּין מְדַשֵּׁן עֹנֶג

שֶׁטֶף מַיִם לִכְלִי שְׁלִישִׁי

אֲנִי זוֹכֵר, אֲנִי שׁוֹמֵר

רִאשׁוֹן

יָחִיד

שָׁלֵם.

בְּעֵת כּוֹכָבִים יַבְדִּילוּ

קֹדֶשׁ יִתְהַפֵּךְ לְחוֹל

אֶזָּכֵר

הִיא רַק רָאֲתָה

הִיא לֹא שִׁחֲקָה

גַּם לֹא הָיָה לָהּ

אֶשְׁאַל

וַיִּנָּפַשׁ?