ויהי בטרם היות הזמן והאלהים היה בודד לנפשו בראש סכה הקרוי מקום. ויאמר אלהים לזמן: כלך לך! וילך. ויהי בנוע הזמן ממקומו וינועו אמות הספים והמלאכים נבהלו לבוא מארבע רוחות השמים ויאמרו לאלהים: מה זאת? ולא ענה להם
האלהים ויישארו בצריך עיון. וישבו המלאכים שבעה נקיים על הדבר ויאמרו: אין זאת כי אם נע הזמן ממקומו ויסובו המכונות. ויטל אלהים כדון של אש ויינעץ בנקודה אחת, היא ראשית הצירים. וימודו המלאכים את ציר הזמן מראשית הצירים
והלאה, ושני מלאכים קטנים עומדים מאז ועד היום הזה לסוב במכונות למען לא יעמוד הזמן מלכת.
ויאמר אלהים: יהי אור! זה אור התורה. ויהי בנוע הזמן ממקומו וימוטו העולמות ויהיו לאבק. ויפוץ האור ממקומו ויאר את האבק ויהי לכוכבים כוכבים על פני כל השמים, והמלאכים עוזרים על יד האור להאיר את הכוכבים ולקבעם במסילותם.
וירא אלהים את השבת ויאמר לה: בואי כלה. ותקרב השבת אל האלהים ותגע בראש השרביט. ויט אלהים חן וחסד אל השבת ויקרב אליה ויאהבה ויהי עמה ותהי השכינה ביניהם.
ותבוא התורה אל האלהים ותאמר: הנה נא אור התורה אשר בהיר הוא מכל בהיר, ועתה לו יהי אדם ליהנות מאור התורה. ויאמר לה האלהים: כן דברת.
והאדם שרוי היה במערה אחת נדחת בעומק האדמה מפחד נחשים ועקרבים. ויעור האדם והנה אור השחר רחוק ובהיר מאד. ויצא האדם מפתח המערה והנה ציוץ הצפרים. ויבט האדם בידו והנה חמש אצבעות לה. ויאמר האדם: אצבעות
אלה לא נתן לי האלהים אלא לאחוז כלי. ויאחז האדם כלי נגינה וישר.
ותשמע האשה את שירת האדם ותבוא אליו ותגע בידו. ויהיו האשה והאדם יחדו והאלהים צופה עליהם ממעל ומלאך האלהים נופח רוח בכלי הנגינה למען לא ידומו.
ויאמר אלהים לאדם: הנה נתתי לך את המות לנחמך בזקנתך למען לא תהיה כאלהים אשר אין לו קץ או תכלית. והיה בחדלך לשיר והשיגך המות. ויאמר לו האדם: כן דברת. ולא חדל האדם לשיר עד יום מותו.
