אז באו כל החגים לפני האלהים למשפט. וראש לחגים הלא הוא יום הכפורים אשר הוא שב וזקן ושבע ימים מכולם ויאמר: הלא אתה ה' אלהינו בראתנו למען בני האדם אשר ישיתו לבם לכל המוצאות אותם בכל ימיהם ולמען ייטיבו דרכם
אשר הם הולכים בה. ובני האדם אשר על פני האדמה הלא המה איש איש שם כפה על ראשו והולך בדרכו לבית הכנסת לומר כל נדרי ובבקר ילך לים.
ויוסף יום הזכרון ויאמר: הלא בי יתקע בשופר גדול למען פרוש מלכותך על פני כל הארץ ולמען זכור איש איש מעשיו אשר עשה ודרכיו אשר בהן הלך כל ימיו. ויקחו בני ישראל איש איש מנגלו בידו לצוד להם פנות חמד בדשאים ובנחלים
למען עלות אש וזבוח זבח כאשר בימי הקדמוניים בזמן שבית המקדש היה קים.
ויוסף אף חג הסכות לשאת את דברו ויאמר: הלא חג השמחה אני לשמח את לב בני האדם בהקל עליהם בהשליכם למצולות ים כל חטותם. ויבואו בני ישראל וכל בהמתם ירושלימה למען העלות עולות וזבחים ושמוח לפני ה' אלהיהם
בירושלים ויהיו כנערי מקהלה אשר אין בהם כל מתום. ועתה לקחו בני ישראל איש איש אהלו אשתו וילדיו ויעשו פיקניקיהם משפחות משפחות ולא זכרו אותנו וישכחונו.
ויגשו הפסח והשבועות אף הם ויאמרו: הן אותנו צוית לעמך למען לא יאכלו כל חטה או שעורה בטרם יקריבו לה' את קרבן העמר וספרו שבעה שבועות ואחר יאכלו מעבור הארץ ושמחו לפני ה' אלהיהם. והתאפקו שבעה שבועות ואכלו
מצות לחם עני והטהרו מכל חטאותיהם לפני ה' ואחר יביאו מפרות ארצם אשר ברך אותם ה' בכורים לה' ואחר יאכלו מעבור השנה החדשה ושמחו לפני ה' אלהיהם בחג השבועות. ועתה נקבצו כל העם ויעשו את סדר הפסח אשר לא כדת
ויאכלו את המצות כמצות איש מלומדה ולא שתו אל לבם להטהר מכל עוונם בטרם יטהרו.
ויוסיפו יום העצמאות ויום ירושלים ויאמרו: הן אותנו נתת לעמך ישראל למען גאל אותם מחרפת הגולה אשר הגלתה מיהודה ולמען אסוף את כל נדחיהם ושמחו לפני ה' אלהיהם בארצם אשר נתן להם. ויאמרו בכחי ובעצם ידי עשיתי את כל
החיל הזה ויאחזו איש שיפודו בידו ויצאו לחוג ולא זכרו את אמונתם ואת דרך אבותיהם ואת שפת הקדש אשר נתת להם.
וילונו כל החגים כה וכה הוסף ולון על כל תלונותיהם אשר ילונו. ויאמר ה' לכל החגים: הלא עתה נתתיכם לעמי ישראל אשר אהבתי והאהבה מקלקלת היא את השורה. ועתה לכו לביתכם ושמחו בעם ישראל וישמחו הם בכם כי שרתה
שכינתי עליהם. והיטיבו את דרכם ושמחו באלהיהם ואף אני לא לי לדבר סרה בעמי.
וישובו כל החגים לביתם וישמחו כל העם בחגיהם וישירו שירה לה' אשר לא באה כשירה הזאת מפי איש לה' מאז ועד היום הזה.
ויהי בשוב החגים אל ביתם ויראו והנה עם רב שמח בכל הדרכים המוליכות ירושלימה ילדים וזקנים יחדו. והעם הטהרו מכל עוונותיהם והמה לבושים בגדי לבן. ויתמהו החגים איש אל אחיו ויאמרו: מה זאת עשה אלהים לנו? ויאמרו להם עוברי
ארח: הלה זה חג האהבה אשר נתן לנו ה' בירח אב באמצעיתו. וכל הנשים בתולות ונשואות ואמהות לבושות לבן כמשפט וידעו כי עברו כל החגים מן העולם ולא נותרו כי אם חג האהבה ויום הכפורים אשר נתן ה' לעמו לששון ולשמחה
למשתה וליום טוב. וכל העם הטהרו ויחליפו שמלותיהם ויבואו נכונים לפני ה'. כי חזקה עליהם מצות ה' אלהיהם לשמוח איש באחיו ולהיות את ה' אלהיהם יחדו כי שרתה עליהם רוח ה'.
