אז באה השבת על הארץ. וירא אלהים את השבת כי טובה היא ויבוא אליה ויהי עמה ולא היה דבר ביניהם זולתי ה' לבדו. ותהי השבת את האלהים ויהי העולם אחד.
ויהי בערב שבת בין השמשות ויאמר אלהים לנפשו: הנה עשיתי את כל מעשי בששת ימי המעשה ואצמיח את הדשאים מטוב הארץ ודשנה ואת העצים למיניהם אשר שרשיהם ינקו מדבש האדמה וענפיהם יעלו מעלה מעלה אל פני השמים


ואל האלהים. והנה עשיתי כל בהמה וחיתו ארץ לטעום מדבש העשבים ולינוק חלב אמו עד אשר יעשו חיל לתפארת על פני כל הארץ. אף כי מחשבותיהם כל היום לאכלה עשב ולטרוף טרף לנפשם ומחשבת אל לא באה בהם.
ויהי בטרם רדת השבת על הארץ ויאמר אלהים בלבו: אעשה אדם בצלמנו כדמותנו אשר מחשבתו מחשבת אל היא אם להרע ואם להיטיב ואשר בחכמת לבו יבין את כל אשר בארץ ואת כל אשר על פני השמים ואת לב האלהים. ויעש


האלהים כן כאשר דבר וייצר את האדם אש לוהבת אוכלה אדמה ויהי ממנו אדם. ויהי כאשר היה האדם ויתן בו האלהים חכמת אלהים להשכין שלום בלב כל איש ולהבין דעת את כל אשר בארץ.
והאדם ידע את כל חית השדה ויבן בכל אשר על הארץ וישכל בעשבים אשר ישתו מי גשם לרוות ולצמוח מנשמת פי האדמה עד אשר יעלו אל האלהים. וישכל האדם עוד במהלכי הכוכבים וימוד את כל מסילות השמים ויחשב את כל אשר


תנוע הארץ תחת השמש. ובכל זאת לא שקט לב האדם ולא באה מנוחה אל נפשו ויחפץ להיות כאלהים.
ומחשבת האדם מחשבת אלהים היא. ויחשוב האדם אל לבו לעשות אך טוב על פני כל הארץ. ואך זאת לא ידע האדם מדוע זה עשה אותו האלהים. וישפוט האדם את כל הבהמה והחיה וצפורי השיר אשר על פני השמים ועם כל זאת לא


ידע את נפשו. וישפוט האדם אף את נפשו הוא ולא ידע את האלהים.
ויאמר האדם בלבו: אין זאת כי למחיה עשה אותי האלהים. ויקרא האדם דרור לכל חיתו ארץ ולכל האדם באשר הוא אדם. ויהי האדם חפשי ומחשבת האלהים בלבו. וידע האדם כי לא יוכל לראות את האלהים לעולם. ובכל זאת התאמץ


האדם כל ימיו לראות את האלהים ולדעת את דבר האלהים אשר בתוך הדברים. ויחקור האדם בנפלא ממנו ויבט בכוכבים וימוד את כל המוצאות אשר על פני האדמה ולא יסף.
ויאהב האדם את השבת אשר נתן לו האלהים. ובבוא יום השבת ינוח האדם מכל עמלו אשר עמל ושם את לבו לאהבה את ה' אלהיו ואת כל האדם ואת כל הטוב אשר נתן ה' עמדו. וכאשר ירבה האדם לאהבה את כל קרוביו כן יפוג לבו


וכן יוסיף לטעום את טעם השבת הראשונה היא ערב שבת בין השמשות אשר בו עשה אותו האלהים.
וימת האדם זקן ושבע מעשים ולא ידע את משפט האלהים וידע כי חנן אותו האלהים.