אני אוהבת להכאיב לעצמי בעזרתך מכורה למלנכוליה, מזריקה לוריד כשאתה בסביבה, יודעת שבקרב על השליטה ברגשות שלי- נידונתי להפסיד לא מחזיקה את עצמי, חסרת יציבות איתך שמש זורחת, בלעדייך המים עמוקים ובלי גלגל הצלה, ללא סיכוי- אני טובעת לא מתנגדת לגלים החזקים עלה רועד בפני משבי הרוח מתחתי מערבולת, ואני נאחזת בחבל דק נפש עומדת על יסודות רעועים מאבדת תקוה עם כל קרש שנסדק... ופתאום צלצול, ואני מתעוררת צלצול מקפיץ לב ומייבש דמעות התאחדו לרגע בשבילי- כוחות שמיים וארץ הביאו מעט נחמה, אולי חדשות טובות --- ועל פנים בוכות ראיתי גם חיוך בפעם הפעם שהסתכלתי במראה אין זכר לסערה שהשתוללה קודם, הסופה שכחה, ועכשיו רגיעה ולנפש שזעקה על סף טירוף אין משמעות ולא חשוב שודאי יהיו עוד לילות אפלים ושהים עצום ועומקו עד אין קץ- העיקר שנגעתי בחוף מבטחים.