הם קוראים את כתביה ,
ומעידים כמה מוכשרת שהיא,
המשמעות של המילים תישמר לפעם אחרת.
כשהיא כתבה, ידיה רעדו ואנחה יצאה מפיה,
שם על הספסל הזה, שפכה כמים ליבה
כל צער העולם נכתב שם,
על הספסל הזה.
"זה, ממש יפה!"
הם סיכמו והיא סגרה בחופזה את ליבה,
שמא, ייוודע לאחד מהם שבקרבה להבה
שמא, יוציאו מתוך שלל הכתבים את תחושותיה האפלות ביותר, את דמותה.
כשהיא כתבה, הדמעות שחונקות אותה תמיד,
עברו אל הדף , שם על הספסל הזה,
אין חיים רק דיכאון שחור עטוף בצלופן .
כל צער העולם נכתב שם, ולאיש לא היה איכפת.
משמעות של המילים תישמר לפעם אחרת..
תגובות