מפגש/ליאת פרץ
קוים לדמותי שהתרכזו במבט שפוף
תנועה איטית
ריקנות
עיניים רחבות רואות למרחקים
רואות עבר
תוהות עתיד
מחוברות בנימים למילותיי
פי פעור
שותק
מתפלל לקרני האור שבקצה
עיני צופיה
מיישרת את חוליות הגב
מסדרת אותן כמו מגדל לגו
ציפור הנפש
בתנועותיה הקטנות
מביטה בדמותי
מפלסת לעצמה דרך
בין פתיתי התריס
איה את?
היא קוראת לי
ואני עוצמת עיניים
פי פעור
שותק
מתפלל לקרני האור שבקצה
היא שורקת צליל
טבולה בסימפוניה ארוכה ושלווה
אוחזת בי כמו בכינור
נוגעת
