בשבילי את שדה חרוש, בקתה במרכזו ושני עצי ברוש סחופי רוח מצידיו

בשבילי את בתי אבן ציוריים החצובים על שיפוליו של הר גבוה

בשבילי את שדה חמניות שטוף שמש הנמשך לכל עבר

בשבילי את השקט והשלווה המוקרנים מחומותייך לצופה מימין משה

בשבילי את המסתורין והאפלולית של סימטאות אינספור

בשבילי את תצרף מושלם של הרים, גבעות, גאיות ועמקים מוריקים

בשבילי את פעמונים של קתדרלה רחוקה, קריאות מואזין ותקיעות שופר

בשבילי את ערב רב של דתות, אמונות, השקפות ותפיסות עולם

בשבילי את מיקס מסחרר של טעמים וריחות, המוציאים אותי משיווי משקל

בשבילי את בליל של פרחים בצבעים מרהיבים, המעטרים את מרפסות הבתים

בשבילי את אנשים פשוטים וחמים, שאוהבים את ביתם ומקבלים אותך בזרועות פתוחות

בשבילי את כליל השלמות

בשבילי את אשה יפה במעיל חורף אדום, עומדת מתחת לפנס רחוב בשדרה ומחייכת אליי

בשבילי את שיער אסוף, כהה וארוך עד מותן, חצאית עד ברך וסנדלים שטוחות

בשבילי את הצגת תיאטרון, בית קפה עם אורות עמומים, רומנטיקה כמו בספרים

בשבילי את אהבה נכזבת, אהבת אמת, אהבה שתמיד בוערת

בשבילי את התגלמות יופיים של הדברים הפשוטים

בשבילי את נאהבת עד כלות נשימתי

בשבילי את מקום להניח את ראשי ולעצום עיניים לרגע

בשבילי את רוח המלטפת את פניי, מניחה תחבושת על פצע פתוח

בשבילי את עצבות בין ערביים, שיום אחד תהפוך אולי לשמחה שלמה

בשבילי את היא ההוכחה שאינני לבד כאן, שהעולם איננו הפקר כי יש יושב במרומים

בשבילי את עוגן של שפיות

בשבילי את מייצגת את כל הטוב שבעולם הזה

בשבילי את עוד אלף דברים שקצרה היריעה מלתאר

בשבילי את עבר, הווה ותקווה לעתיד טוב יותר

בשבילי את השראה לנהר שוצף וגועש של מילים

בשבילי את גבר בודד יושב על ספסל וכותב ללא הרף