המטוס נוחת בשלוש ומשהו לפנות בוקר

והוא, כל נים בנפשו מתמלא באושר

לרגע קט אלייך הוא שב

את פניו מקדם החורף עכשיו...

המונית דוהרת ברחוב הרטוב והריק

מתרווח במושב, את המעיל סביבו מהדק

הנהג לא מפסיק על דא ועל הא להרחיב

אך הוא כבר מזמן הפסיק להקשיב...

המונית לבסוף עוצרת והוא יוצא

ליבו שמח, מקרבו לקפץ רוצה

מילים שהתקשה עד כה לבטא

צפות ועולות ברגע המיוחד הזה

טיפות גשם ודמעות שמחה מתערבבות

והוא מבקש את נפשו לרקוד...

וכך, בארבע לפנות בוקר בערך

גבר אחד באמצע הדרך

עד לשד עצמותיו רטוב

לפעמים מאושר, לעיתים עצוב

שיר שכתב לך מתנגן על שפתיים

רוקד כמו ילד בשלולית של מים...