"לכסף אין ריח"
אומר בעל בית המטבחיים.
"לדם אין קול"
מהנהנים הקונים באטליז.
"לזעקות המעונים אין מראה"
שותקים העוברים ושבים.
והמצפון נע וזע
לאן שמכוונים אותו
כזומבי המפיק רגשות
סלקטיבים
מניפולטיבים
עיניו לא תראנה
את העשן המתמר
מן המשרפות.
פיו לא ישאל:
לאן נעלמו החיים?
כי אין אשר ישיב:
נלקחו הם למחנות השמדה
נעלמו בקיבות האנשים.
ואוזנו לא תשמע
את צחוק המוות המהדהד
מפיו של השוחט
הסופר כספו חסר הריח:
גם למוות כבר אין סימן היכר.
