ועכשיו, אין כאן דבר אמיתי
הפנים מביטות עלי מתוך מראה קפואה
העיניים נכבות לאט
לא יכול לראות את עצמי
אין כאן דיכאון,
אין כאן תקווה
אין כאן ייאוש,
אין כאן שמחה
פושט את הבגדים
אבל העור נשאר
סימנים מתקרבים
עד תחושה של חורבן
ועכשיו, אין כאן דבר אמיתי
לא אותות ולא מופתים
לא בניינים גבוהים לטפס עליהם
לא כבישים ארוכים לרוץ עד סופם
אין כאן דיכאון,
אין כאן תקווה
אין כאן ייאוש
אין כאן שמחה
הכרתי את הקולות שעכשיו השתתקו
הם יחזרו אלי
כשהשקט ימס בשמש השורפת
וירדפו אותי
מביט במילים שאני כותב
שום דבר לא נוצר משום דבר
כל מה שממלא אותי
מתרוקן מעצמו ומשאיר אותי ריק
אין כאן דיכאון
אין כאן תקווה
אין כאן ייאוש
אין כאן שמחה
חדרים מתמלאים באוויר
דלתות נטרקות בחוזקה
בלי שאיש עומד לפניהן
רק קול חזק נשמע ברקע
זה מתיש לא לחשוב
זה מתיש לחשוב בלי הפסקה
זה כואב להתפלל
זה כואב לא לקוות
אין כאן דיכאון
אין כאן תקווה
אין כאן ייאוש
אין כאן שמחה
