יושב אני בבית, אל השמיים מסתכל

לציפור מזל שלי, מחכה בקוצר רוח.

כל החברים למשוגע אותי חושבים, ולא אכפת לי.

כל יום אני לים הולך, וכל יום חדש הים, לא מוכר, שונה.

יום אחד רגוע הוא, משדר שלווה וכך אני,

יום אחר סוער הים, וכך אני.

גלים באים, ועוד גלים, את החוף שוטפים

היה שם זוג, ועל החול כתבו הם מסרים

גלים באים, גלים שוטפים,

ולא נשאר דבר, וכך אני.

החיים הם כמו הים, אותי שטפו בלי רחמים,

נשארתי לבדי, בלי משפחה, בלי אהבה.

וכאשר ציפור נחתה לי על כתף, ונרגע הים

על החול אני כתבתי מרוב שמחה,

הרי גם לי מגיע להרגיש איך זה מאושר להיות.

אבל מיד הגיע גל...

גלים באים, גלים שוטפים,

ולא נשאר דבר.