ליל חורף קר, הסתיו עבר

חלפו ימי הנעורים,

כך שנינו יחד, במדים,

נהר גועש חוצים.

אמר הוא לי, חבר ילדות,

הבט אחי, בפנים.

אל תוך נהר, על גשר צר,

חרש מביטים.

מתוך הסער, בליבו,

משתקפים העננים.

איך מתמזגים הם זה עם זה,

מביאים לנו גשמים.

חולם אני על השלום,

אמר ללא מילים.

מתי ירדו גשמי ברכה,

יצמיחו כאן פרחים.

(שינוי במוסיקה)

פתאום באמצע החלום,

עוד כאן מהרהרים,

קול רחש קט, קרב לאט,

גשמים נעצרים.

מיד דרוכים, דורכים הנשק,

היישר מתבוננים,

פוסעים בלאט, הגשר מט,

אל העבר השני.

עמוק בין שתי גדות הנהר,

בערפל בוהים.

מנגד, בגדה ממול

צללים מתבהרים.

צעיר נחוש, במאג חמוש,

קרב, רעול פנים.

לא עת לחשוב, הסוף קרוב,

לאש מתכוננים.

פתאום אתה אותי לוטף,

לוחש "אחי, שלום",

מוריד היד, קול נפץ חד,

מנפץ את החלום. (קול שני : שלום)

עומד לבד, אתה ליד,

וחשיכת אימים,

מביט אל על, אל המרומים,

שחורים העננים.

שוב זה עם זה הם נפגשים,

אורה גדולה עושים.

רואה מעט, לרגע קט,

את פניך מאירים.

פנים של זוך ושל תקווה

בעלטה גוועים,

ורעם עז, לשנינו בז,

צועק ממרחקים

אח יקר, מלאך של תום,

ראשך בעננים,

אך כאן דמיך צועקים,

באדמה ספוגים.

מתי לקרקע השדופה

תרד מהגבהים,

עולם אכזר, כבר מאוחר,

לא תשוב לעולמים.

ברק חולף בין רגע,

מותיר עצים שרופים,

שלום הבזק תעתועים,

לפני הרעמים...

זוכר אני אותך אומר,

חיבור יביא גשמים,

אך לא גשמי ברכה הביא,

רק דמעות של תמרורים...