רומנטיקה

חיי החברתיים  והתבגרותי בשלו יחסית די מוקדם ובגיל די צעיר

הייתי די ער ודי פתוח ותוסס להתפתחויות בחיי הרומנטיים.

עוד בגיל חמש עשרה לחיי נרקם רומן זוטא עם אחת מבנות השכנים

שהייתה די סוערת  ולוהטת מבחינה מינית והייתה מבוגרת ממני בשנה לפחות.היא הייתה באה , מדי שבת , לחורשה שבשכונה ואני הייתי מצטרף אליה . ומיד הייתה מתפתחת שיחה קולחת  , יזומה כמובן על ידה ,על חיי  אהבה ומין. אלו היו שיחות מגרות מאוד עם רמזים עבים ופיתוים  רבים.

למרות הנכונות שהייתה מצידה אני לא העזתי לנקוט בצעד כל שהו.

אולם היא מצידה הייתה מוכנה לכל. הדבר היחידי שהעזתי לעשות היה לנשק אותה בשפתיה, וגם זאת רק לאחר שהיא יזמה זאת. כי עדיין לא הייתי די בשל ועדיין חסר כל ניסיון והאמת , ניתנת להיאמר, חששתי מאוד לקחת סיכון ואחריות לתוצאות העתידיות שעלולות לבוא. באופן כזה שאצטרך לשאת בתוצאות  בעודי עדיין די צעיר לימים.

אבל , ובכל זאת , ולמרות הכל ,  היא הייתה זו שעוררה אותי לחיים מיניים . אבל עדיין , ובשום אופן ,לא לאהבה אמיתית.

אהבה , מלב אל לב , שאמנם הייתה קצרה מאוד , הייתה לי עם נערה תימנייה. חמודה מאוד , עיניה יוקדות  פניה נוגים וגונם כצבע הדבש.

לה הקדשתי את המילים הבאות :

    " ראיתיה שם בין שדרת האילנות . כשצל שנינו פרוס מתחת לאחד שיחי הבר אשר הסתיר בעדנו ושם ברקיע דלף אור הלבנה והאירה  את פניה . חמודת חן- חנים הציצה לפתע לנגד עיני ושני זרקורים צצו  משני צידי אפה זוהרים ביופיים ."

    אכן ,  זו הייתה אהבת נעורים לשמה , יפה ותמימה.

האהבה  הרצינית והרומנטית והראשונה , שנמשכה די זמן , הייתה עם אחת מחברותיה של אחותי.

עם השתחררותי מהצבא , הייתי די חופשי ופנוי. מצאתי עצמי מאוד זקוק להתקשרות רומנטית עם בת זוג , חברה לחיים. החלטתי לנסות את גורלי עם החברה הזו של אחותי.

בערב אביבי אחד, הפתעתי אותה בביקור נימוסים בביתה. היא שמחה מאוד על ההפתעה שבביקורי . הצעתי לה להצטרף אלי ללכת לסרט יפה מאוד שהוסרט בקולנוע "אדיסון" בשם "קדמת- עדן" והיו כבר בידי שני כרטיסים למופע זה. היא קיבלה את הזמנתי בשמחה ובאותו רב יצאנו למופע.

כאן חלה התפתחות רומנטית נפלאה. לפתע, ואינני יודע איך נמשכנו ונצמדנו זה לזה בתוך הכיסאות שבהם ישבנו. איבדנו ממש את  עשתונותינו בסערת הרגשות שהציפה אותנו ובנשיקות וחיבוקים . את הסרט בודאי שלא הצלחנו לראות.

בילינו הרבה ביחד . רוב הזמן שהינו בבית אחותה שבשכונת סנהדריה , שם היא התגוררה  משום שהוריה נפטרו, ולכן היא התגוררה אצלה. ממש רבצנו שם מדי ערב וערב. כשכולם הלכו כבר לישון אנו נשארנו לבדנו במטבח ומתנים שם את אהבתנו,  עד כלות הנשמה ,  וללא תחושת הזמן שעבר עלינו ולפעמים עד  לאור הבוקר. היינו להוטים מאוד וצמאים לאהבה הזו שלפתע נחתה עלינו כפרי בשל , וללא התראה מוקדמת ,  כמתנת האל מהשמים.

אחותה הבחינה שהרומן הוא די חיובי ומתמשך לקחה  יוזמה , והזמינה את הורי לפגישת היכרות.

המפגש היה להיכרות בלבד ולא התקיימה בה שום שיחה לגבי הצעדים הבאים בכוון החיובי ועל הכוונות לעתיד לבוא. בכל אופן , אנו התייחסנו לכך ברצינות רבה .

 מאוחר יותר היחסים בינינו הצטננו מעט, במיוחד מצדי, וזאת בשל כך , שבת זוגתי הכניסה למשחק בינינו ידידים שלה , ואחד מהם אף אעז ולהישאר עמנו עד השעות המאוחרות של הלילה והיא סירבה בכל תוקף לבקש ממנו ולעזוב אותנו לבד. הדבר נמשך זמן רב , מה עוד שגם ידידים אחרים שלה נהגו בצורה דומה , וזה הטריד אותי מאוד, ועל רקע הדברים הללו נטלתי יוזמה ונפרדנו אבל נשארנו בכל זאת , ידידים טובים עד למאוד.

הרומן האחרון בחיי הרווקות שלי היה הסוער ביותר מבין אלה שקדמו לו, פרט לזה שהיה לי עם אשתי אהבת חיי.

הרומן היה עם בחורה רצינית שאכן אהבה אותי מאוד , וגם אני אותה. דתיה ממוצא הונגרי.  הוריה , בתפיסתם העדתית והדתית , היו מאוד גזעניים וקיצוניים. וזה מפליא ביותר שנטייה גזענית כזו מושרשת חזק באוכלוסיה הדתית והעדתית  הזאת.

הם התנגדו נמרצות לידידות שנרקמה בינינו. בפשטות אמרו לה שאינם מעוניינים  " בפרנק החיה " במשפחתם ובקשו ממנה לנתק את הקשרים עמי.אולם היא לא שעתה לקולם .

המשכנו להיפגש , בעוד הוריה היו בטוחים שנפרדנו , היינו נפגשים בבית חברתה שהייתה גרה בשכנות קרובה ביותר לביתה ,שבשכונה היוונית .

  בבית חברתה היו הרבה חדרים ואנו התמקמנו באחד החדרים ושם אתננו את אהבתנו שעברה את כל הגבולות..

לילה אחד התעורר חשד מצד הוריה ושלחו את אחיה  להסתתר מתחת לחלון חדרנו. להאזין , ולהקשיב ואולי גם ראה את כל מה שהתרחש בחדר.

בעודנו מתעלסים נשמעו לפתע  נקישות בדלת הכניסה לבית. היא נגשה לפתוח הדלת , וחזרה אלי נרגשת עד למאוד וסיפרה לי שזה אחיה שבה להשאיל מידידתה איזה שהוא ספר. זה היה כמובן תרוץ . כשהיא יצאה להביא לו את הספר . הוא ניצל את  ההזדמנות  והתפלח לחדר שבו שהיתי . אני הספקתי להסתתר מאחורי קיר שהיה בחדר, ולצערי , כשאני עדיין עם מכנסיים חצי מופשלות . הוא נכנס לחדרנו והתכופף לחפש מתחת למיטה. קם , הסתובב  ואז ראה אותי מסתתר.

זה היה די ומספיק להוריה כדי  להבריחה מהר , ככל האפשר,  מידיו של ה "פרנק הזה"  ולהטיסה במהירות לקרוביה שבלונדון ולמצוא לה שם חתן לשידוך.

לפני הטיסה היא סיכמה עמי שתשמור לי אמונים. אולם מאוחר יותר כתבה לי שהכירו לה בחור ממוצאם והיא לא תוכל יותר לקיים את הבטחתה . אינני יכול להיות בטוח אם אכן היא זו שכתבה את המכתב או שמישהו אחר כתב זאת או הכתיב לה.

אהבתנו הייתה נועזת ביותר, ועוד לפני ההיכרות עם הוריה , ולא אחת היא האיצה בהם לצאת לטיול לכמה ימים.

באותם הערבים , בהעדר הוריה מהבית ,  הייתה  מזמינה אותי לדירה לשכב לצידה במיטתה כמעט לכל הלילה .

כמה פעמים אף הזמינה מלון בנתניה ושם רווינו בצימאון את  תשוקת אהבתנו.

מכל מקום , ובעקבות הפרדה זו , נותקו היחסים אז לחלוטין.

לא היססתי , אפילו לא לרגע קט , לחפש קשר אהבה חדש  והפעם יותר רציני מאלו שהיו בעבר , וזאת מצאתי בחיק אהבתה של מרים. 

אהבתי הגדולה ביותר אכן הייתה נתונה , אך ורק , לאשתי  היקרה מכל מרים , אין לי דבר יקר יותר ממנה.

מרים , האהובה והיקרה מכל , עבדה באגף החשב הכללי שבמשרד האוצר , מקום  שגם אני עבדתי בו  , היא עבדה במחלקת הרישום כמדפיסה במכונת  "נשיונל"  ושם הכרתיה.

מדי פעם הצטרכתי להוציא ממחלקה זו , לצורך עבודתי כמובן , כרטיסי הנהלת חשבונות שבהם אני מטפל.

ברם , כשנתתי עיני במרים , שחרחורת ויפה  מאוד , נהגתי לבוא  למחלקת הרישום ,רק בתואנה , כאילו לצורך הוצאת כרטיסי הנהלת חשבונות , ובהיחבא השלכתי לעברה מהדקים. והיא כבר הבינה היטב את הרמז ועם מי יש לה עסק. כך הידידות בינינו נרקמה ובשלה לה לאט אבל על בטוח . עד שיום אחד  הזמנתי אותה לצאת עמי לסרט. עם סיום הסרט ישבנו בבית קפה ומשם התיישבנו בגן העצמאות היפה והפורח מאוד יחד עם זוגות רבים שבילו שם כמונו.

שם  הניבו פירות הסמדר הראשונים שלנו ואש האהבה יקדה חזק  בעצמותינו ועמוק אל תוך ליבנו .

מהר מאוד הבהרתי לה , ועמדתי על הכוונות הרציניות שלי עמה , גם היא הבהירה את  כוונותיה

מששמעו במשפחתה על ההתקשרות בינינו , אביה ביקש לפגשני מיד לארוחת ערב שבת .  ואכן יצא לי לפגוש ולהכיר משפחה דתית , חמה מאוד , מכובדת ,  צנועה ומרובת ילדים . ששה בנים וחמש בנות כשמרים והיא העשירית במניין.

לאורך כל הדרך מי שעמדו לצדנו  היו אלה שני אנשים שתמכו בנו עד מאוד . הראשון הוא יוסקה גיסה של מרים ובעלה של אחותה חנה , הוא הכירני עוד כשהיה הגנן של הקריה במשרד החוץ שברוממה הוא היה ממליץ היושר ששיבח אותי בפני הוריה והמליץ בחמימות על הידוק היחסים עמי והוא זה שהיה גם השושבין בחתונתנו.

האדם השני היה אחיה של מרים שמואל ז"ל . שהיה יותר חבר מאשר אח ממש חבר ילדות . בילינו איתו וגם שיתף עמנו פעולה בכל מה שעשינו. 

לקראת המפגש עם המשפחה אליה לקח אותי שמואל הייתי מאוד נרגש  . על סף מפתן דלת הבית  , ועוד לפני שדפקנו על דלת הבית , הניח שמואל את ידו על חזי , ובליצנות שאפיינה אותו, בדק את הלמות לבי לקראת הפגישה.

כזה נחמד היה שמואל. 

בפגישה אביה העמיד אותי מיד על מצב העניינים והבהיר לי ,  בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ,  שלא יסכים  ושלא יהיו לי כל אשליות  לגבי המשך ההתרועעות שלי עם בתו וביקש , חד משמעית , התחייבות מידית ולקבוע   בתוך זמן קצר  מועד סביר ומוקדם  ככל האפשר  לנשואים . יחד עם זאת גם ביקש להכיר ולהיפגש בהקדם עם משפחתי.

 באמת אכן כך היה ובדצמבר 1960 התחתנו באולם " טירת חן "  והתגוררנו בדירה בת חדר אחד בשכונת " כרם אברהם " בירושלים.

חיי הנשואים שלנו היו גדושים באהבה רבה עד למאוד ועל כך יסופר בפרקים הבאים.