שוטף את הגוף המקולל במים
הדגלים יורדים אל חצי התורן בחזית הבית
לא מסוגל להביט מעבר לפנים המושחתות האלה
בדמיוני אני נוסע במרחבים
במציאות, אני תקוע בגוף שאי אפשר לפרק ולהרכיב
אלוהים, למה אתה מביא אנשים מכוערים לעולם
הם לא ישתלבו
הם לא ידעו מה אסור להם ומה מותר
בן 31, רוצה לגעת באישה
לקחת נשמה
להרגיש אהבה
זה תמיד נכנע בקצה
חם ודק
אני יכול לדמיין את עצמי
באלף מקומות שונים
הדלתות נטרקות, אני נשאר בפנים
שוטף את הגוף
שפעם היה כבד והיום הוא קל
אבל אין לו לאן ללכת אז הוא רץ
ממהר להסתתר, מפחד לאבד
אני יודע בדיוק איך זה נראה
מהצד השני של העולם
מעיניים של אדם יפה
אבל אני לא דומה לו
אני מחזיק שלט גדול על פניי
איש לא יכול שלא לראות
אלוהים מביא אנשים מכוערים לעולם
כדי שהיפים יוכלו להנאות
אבל הכיעור מביא איתו בדידות
והבדידות מביאה עמה עצב
והעצב תסכול, והתסכול ייאוש
והייאוש דיכאון, והדיכאון מסיים את חייו בחדר קטן
קופסא קטנה, מתחת למנורה קטנה
מאירה על החדר, לא מסנוורת אף אחד
ועל המסך רצות מילים
מילים של אהבה, מילים של מלחמה
זו מלחמה להשיג כאן אהבה
הנה, אני יוצא החוצה,
אזרח כולי, מגויס לצבא שאיש לא רוצה להתגייס אליו
אלוהים, למה אתה מביא אנשים מכוערים לעולם
הצדק הרי מפסיד, והמוסר נכשל
הכבוד מת, והגאווה נרצחת בדם קר
מתבוססת בדם יקירה
אני מחזיק שלט גדול
ואיש לא יכול שלא לראות
אני לא יכול למחוק את המילים
זה לא יעזור אם אני ארשום
שמאחורי הפנים המושחתות, והגוף המקולל
יש מישהו, שרק מחזיק שלט ביד
