את אמא אני זוכר מאוד במטושטש, מאוד קשה לי לזכור איך נראות הפנים שלה, איך נראים הכיסים של הבגדים שאותם היא לבשה, רק זוכר שהיה לה ריח חזק מאוד של דגים, כל הזמן. אני אפילו לא זוכר למה, אבל בכל פעם שהיא הייתה חוזרת עם אבא, היה לה ריח חזק של דגים גם לאבא היה אבל פחות ולא תמיד. אבא ואמא תמיד הלכו ביחד תמיד, לפחות ממה שאני זוכר.

אני לא יודע מה אני מעדיף, את התא הקטן בו אני נמצא לבד, ארבע קירות, שלוש מטר על שלוש מטר בלי פוסטרים, רק טלוויזיה קומקום, תה, קפה, סוכר וכוס זה מה שיש בחדר. אני כבר לא יודע אם אני מעדיף את הטיולים האלה שמוציאים אותנו פעם ביום. יש שעה של כל הפדופילים ביחד, והחצר ממש קטנה "אבל זה מה יש" ככה תמיד אומר משה. תמיד יש לו את אותם המשפטים, אבל אני לא יכול להתעלם ממנו. גם כי אין מקום בחצר הזאת היא לא ממש גדולה, וגם כי אם אני לא ידבר איתו אפשר לדבר רק אם הסוהר, והוא לא ממש מחבב אותי. קורים לו רומו, זה הכינוי שלו הוא לא מסכים להגיד לי את השם האמיתי שלו הוא לא ממש אוהב אותי.

אולי אני מעדיף את התא הזה על הבית שהיה לנו כשהייתי ילד זה לא ממש היה בית היה בו עירבוב של כל מיני דברים של עץ פח ואפילו בד שאיתו היינו חוסמים בחורף את כל הנזילות שהיו מגיעות בימים האלו הייתי ממש בבידוד אי אפשר היה לצאת לשחק בחוץ וגם אבא ואמא לא היו בבית כשהייתי בן 6 אבא נכנס יום אחד ואמר לי שאמא מתה אני זוכר בקושי עוד ידעתי לדבר ולא הבנתי בכלל מה זה מתה הצלחתי להבין שהיא לא תהיה פה יותר מצד אחד הייתי נורא עצוב אמא לא תהיה כאן יותר מצד שני היא הייתה נותנת לי הרבה פעמים מכות וגם קוראת לי בן זונה כל הזמן את זה אני זוכר טוב מאוד היא הייתה קוראת לי "בן זונה בוא כבר לבית אם לא אני אתן לך מכות רצח בוא כבר בן של זונה"

אבא אמר לי שאין כסף בלי אמא ואין מי שיפרנס אותו הוא כבר לא מצליח למצוא מישהי חדשה שתרד איתו לים ותעזור למלחים  שנסיעה כל כך ארוכה בלי אשה מלחיצה אותם בדרך כלל. אני לא הייתי בטוח שזה נכון כי ראיתי אותו מסתובב עם משהי אחרת עם ריח כזה של בושם שאני זוכר שקניתי לחברה הראשונה שלי. קניתי אותו לחברה שלי שירן ליום הולדת שלה אני זוכר היא ממש חייכה אלי ונישקה אותי למרות שהוא היה ממש זול היא אמרה שלא אכפת לה מהמחיר כי היא באה ממשפחה של מליונרים אבל אני יכול לתת לה אהבה והמשפחה שלה לא מסוגלת. זה היה הפעם הראשונה שאני הייתי עם מישהי  

בפעם הרביעית שאבא נכנס עם האשה הזאת הם צחקו מאוד והיא אמרה שהיא ממש מבינה איך זה עבד בכלל עד עכשיו ופשוט הלכה אני זוכר שבאותה התקופה אבא בקושי הגיעה כבר לבית בלילות  וזה היה חורף תיקנתי כל הזמן את הגג אבל בכל זאת הוא המשיך לדלוף אבא היה מגיע פעם ביומיים ומביא לי אוכל בדרך כלל זה היה לחם עם משהו בתוך איזה נקניק או חביתה ולפעמים בלי כלום מגיע מתנשף כזה וכל הפנים שלו מלאות שריטות הוא אמר שכמעט תפסו אותו. הוא לקח אותי לרציף ואמר לי להתחיל ללכת ושהוא עוד פעם מגיע הלכתי הרבה זמן ואז כשהסתובבתי לא ראיתי אותו.

היה לי מאוד מוזר לראות כל כך הרבה אנשים ביחד אף פעם לא יצאתי הרבה מן הבית וגם כשיצאתי זה היה בלילה באותה תקופה חשבתי שאין כמעט אנשים בעולם חשבתי שיש את אמא אבא את ג'לייט השכנה והילדים שלה שלא אהבתי לשחק איתם כי כל פעם הם היו נותנים לי מכות וקוראים לי בן זונה הם היו באים תמיד ביחד למרות שכל אחד מהם הייתי יכול לכסח מכות אבל כשהם היו ביחד זה  היה יותר קשה. הלכתי על הרציף לא ידעתי כל כך מה עושים נסיתי להסביר להם שאני גר בקצה של העיר אבל אף אחד לא התייחס אלי רציתי אוכל והלכתי לפי הריח נכנסתי לחנות של לחם לקחתי לחם המוכר נתן לי בעיטה ולקח את הלחם "ילד איפה אמא שלך?" הוא שאל

בגלל שנסיתי להתאבד התייחסו אלי יותר טוב אני לא עשיתי את זה בשביל זה באמת אבל אומרים שזו שיטה ידועה בכלא לנסות להתאבד פתאום יש לך הרבה פגישות עם הפסיכאטר וכל פגישה הוא נותן לך איזה כדור שאמור להרגיע אותך פעם שלישית שאני לא מצליח להתאבד. יש באגף שלנו אחד דתי שאומר שפעם שלישית זה חזקה כלומר אם משהו קורה לך שלוש פעמים אז זה תמיד ימשיך. אני מרגיש כאילו ההוא שם למעלה מחליט להעניש אותי בזה שהוא לקח לי את החופש האחרון שנותר לי להחליט על החיים שלי אני לא יודע מה הוא רוצה דווקא ממני אני כבר לא מסוגל לדבר איתו.

הפסיכאטר אומר שאני צריך להתחיל לכתוב דברים ושזה אולי יעשה לי קצת יותר טוב שאלתי אותו מה לכתוב והוא אמר לי מה שאתה רוצה אמרתי לו שאני לא רוצה כלום אז הוא אמר לי כל אחד תמיד רוצה משהו. מזל שחזיזה לימד אותי איך קוראים וכותבים שם על הספינה זה גם העביר לו ולי את הנסיעות וגם הרגשתי שאחרי שלמדתי לקרוא ולכתוב אנשים מבינים יותר את מה שאני אומר. החלטתי לכתוב בהתחלה שירים שזכרתי אבל הפסיכאטר אמר שצריך לכתוב משהו לא שאני זוכר אלא מה שאני ממציא כך הוא אמר לי לכתוב על מה שאני מרגיש ועל זה לעשות איזה סיפור דמיוני אני אמרתי לו שאם אין לי את הילדים אני חולם כל לילה על שזה כובש אותי שזה מוריד אותי לרצפה מאכיל אותי עפר ואז מכניס לי אצבע לפה ואני מקיא הכל אוכל עוד עפר ואז הוא מכריח אותי עוד פעם להקיא   (... נחש...) אני לא יכול לשמוע אותו רק להריח אותו יש לו ריח של בושם. אני אומר לו שגם ביום זה כבר ככה גם כשאני לא ישן רק כשהיה לי את הילדים אז בחלום הם היו מגינים עלי

" יש אנשים שלא מסוגלים לחלום ככה הם נולדים ככה ההורים שלהם רצו שהם לא יחלמו גם ההוא שם למעלה לא נותן להם לחלום. בדרך כלל הם מתים הם לא מצליחים לגדול הרבה אז הם מתים אבל יש כאלה שמצליחים לשרוד הם נשארים גמדים והם נהיים עשירים עשירים מאוד אבל הם תמיד רוצים רק לחלום זה מה שהם רוצים הם יש להם הרבה כסף והם רצים לחלום אז הם בדרך כלל חוטפים אנשים ושמים אותם בתוך בית וגורמים להם לישון כל הזמן ואז הם גונבים להם את כל החלומות והם חולמים אותם. לפעמים גם נותנים את זה בעונש בכלא אתה ישן כל לילה אבל לוקחים לך את החלומות ואז זה עונש" הם אמרו שהם ישלחו את הסיפור הזה לתחרות של כל הבתי כלא בארץ ושזה ממש סיפר טוב.        

אני לא יודע איך כל הדברים האלה קרו יחד אני באמת לא מבין איך זה קרה אבל הנה אני פה וכמו שאני זוכר שאמרו כל הזמן במשפט אז זוהי "עדות מובהקת". גבריאל שהיה מלח כזה ביישן שאל אותי מאיפה אני אף פעם לא דיברנו עד אז גם אני וגם הוא לא דיברנו עם הרבה אנשים למרות שהיו לי שם כמה חברים טובים שתמיד דיברנו כדי להעביר את הזמן במיוחד כאשר היינו מנקים את הסיפון או בכל זמן חוץ מהזמנים שפרקנו סחורה זה היה כזאת שעה קדושה אף אחד לא מדבר. כשסיפרתי לגבריאל על אמא ועל אבא הוא נהיה אדום כזה אף פעם לא ראיתי אותו ככה הוא כמעט הקיא ואז לא דיבר איתי יומיים אחרי זה הוא בא אלי ולקח אותי לצד הוא שאל שאלות על אמא והוא תיאר את אבא ממש טוב במדוייק. הוא סיפר לי על מה אבא ואמא היו עושים ואיך שאמא הייתה נותנת את הגוף שלה למלחים ואבא היה אוסף מהם את הכסף אחרי זה הוא אמר שאבא לא באמת זה שהוליד אותי אלא הוא גבריאל ואיך שהוא רצה להיפטר ממני כשראה שאמא בהריון. לא היה לו יותר מדי אכפת שאמא אמרה לו שהיא רוצה לשמור אותי ושאני הילד שלה אבל אחרי שנולדתי הוא תמיד נתן קצת מהכסף שלו לאמא אחרי שראה כמה היא אוהבת אותי. יומיים אחרי זה הגענו לרציף וראיתי את אבא לא יודע איך אחרי עשר שנים שלא חשבתי עליו פתאום ראיתי אותו מסתובב על הרציף. עקבתי אחריו ורציתי להרוג אותו. ממש רציתי. כשעקבתי אחריו ראיתי אותו נכנס אחרי הרבה מאוד הסתבבות בעיר לאיזה בית שהיה נראה רגיל אבל מבפנים היה את הריח של הבושם ידעתי שהיא שם בתוך היא דיברה על הרבה דברים שכבר נמאס לה ועל זה שהם כל הזמן עניים ועל זה שהוא משעמם אותה והוא לא נותן לה כלום אבל זה היה נראה שכל יום הם מתווכחים ככה כי אבא לא הרביץ לה ואפילו לא צעק הוא רק שתק כל הזמן עד שהיא אמרה ש"הכל באשמת זה שזרקנו את הילד הזה" פתאום רציתי להרוג את שניהם זה לא היה קשה

הם בכלל האשימו אותי על זה שגנבתי שעונים משובצים ביהלומים מזוייפים מחנות מעל הרציפים זה אף פעם לא קרה אבל אני הייתי בטוח שזה על אבא והאשה שלו. יש שם שניים שדיברו איתי תמיד שמעתי שיש אחד טוב ואחד רע אבל שניהם לא היו לא טובים ולא רעים כל הזמן רק רצו שאני ידבר אחד תמיד לבש את אותה החולצה הירוקה עם הפסים תמיד היה מציץ בשעון ונראה לי שהוא תמיד כבר רצה לחזור לבית. סיפרתי להם גם על הילדים ואז השני זה שתמיד היה שותה קפה פשוט הרביץ לי עד שהתעלפתי לגמרי

כשהתעוררתי הייתי בבית חולים של הכלא זה לא ממש בית חולים אבל יש שם הרבה מיטות מסודרות בשורות ארוכות אמרו לי שקיבלתי מכות כי אחת מהילדות שהייתי איתם הייתה הבת שלו אני זוכר שהיא לא דיברה הרבה כשהיינו ביחד.

לפעמים באים לבקר אותנו יש כל מיני אנשים הם לפעמים באים בגלים כאילו ישנה איזה סערה בים ולפעמים בם באים לבד אחד אחד כמו איזה ברז דולף לאט לי יש מישהו הוא לא בא כי זה השעות שירות שלו במקום כלא שהוא חייב הוא פשוט בא מגיע מדבר איתי קצת תמיד על אותם נושאים כמו למשל על איך היה בעבודה שלו איך עצבנו אותו שלא נתנו לאשתו זמן לאכול בעבודה ועוד הרבה שטויות. הוא מהנדס זה ממש מתאים לו להיות מהנדס הוא מאוד מדוייק כזה תמיד מגיע באותה השעה תמיד חוזר בדיוק אחרי שלוש רבעי שעה תמיד אותה תסרוקת כבר ארבע שנים. הוא מהנדס אבל הוא ניסה להיות כל מיני דברים אחרים למשל הוא ניסה לעבוד בעיסוי הוא ניסה להיות פסיכולוג ועוד הרבה דברים אפילו פעם חשב שיעבוד באוטו זבל. בסוף הוא נהייה מהנדס כמו אבא שלו וכמו סבא שלו למדתי לא מזמן באיזה ספר בתנך שכתוב שמה " מה שהיה הוא  מה שיהיה" זה ממש נכון אצלו אבל אני לא בטוח שזה נכון לגבי הילד שלו שנולד לו לפני עשרה חודשים. זה מוזר כשהוא מדבר על הילד שלו הוא פתאום אדם אחר כמו שאני עם הילדים פתאום יש לו הרבה יותר בטחון ושמחה כשהוא מדבר איתי על סתם נושאים כמו על התכנונים שלו בעבודה ממש שומעים שהוא מתאמץ לא לגמגם אבל כשהוא מדבר על הילד שלו הוא מדבר באופן שונה כזה כאילו הוא חוצב את הדיבור מאיזה מחצבה וכל מילה שלו היא מן סלע. פעם אחת הוא אמר לי שהוא ממש מבין אותי ולמה אני כל כך צריך את הילדים הוא אמר שיש לו את אותה הבעייה אבל רק שהוא לא עושה איתה כלום רק הולך לפסיכולוג כבר שלוש שנים הוא הפסיק ללכת לפסיכולוג כאשר הוא פגש אותי ככה לפחות הוא אומר.

החלומות לא מפסיקים להיפך הם רק מתגברים כל הזמן בלא צל אחד של הפסקה רק שמש יוקדת כל הזמן אני בורח ממנו מן הבושם בורח אבל הרגליים כבדות כמו שנסיתי לברוח מאמא כשהייתה באה להרביץ לי קשה להזיז אותם אתה רץ אבל אתה מרגיש כאילו תקועים לך אבנים בתוך הרגליים רק כשיש לי את הילדים איתי הם מגינים עלי אני שם אותם כמו חומה ולפעמים הם אפילו מתים אבל הם תמיד מציליחים להציל אותי אני אוהב אותם.

תמיד אני לא תמיד רגוע אבל אני צריך סיבה טובה בשביל להיות לחוץ או ממהר. מי שבתא שלידי שאני לא יודע את השם שלו כי הוא חדש וגם ככה עוד מעט יעבירו אותו סיפר לי שהוא עבד באיזה מקום אני חושב שזאת הייתה מסעדה הוא אמר לי שתמיד שם כולם ממהרים תמיד כולם בלחץ עצום הוא היה חייל בצבא והוא אמר שאפילו כאשר יש איזה אירוע כמו שמחבל נכנס ורוצה להרוג אין לחץ כזה כמו שיש במסעדה אני חושב שאני יודע על מה הוא  מדבר אני זוכר כשאני הייתי עובד ברציף והיו מגיעים לקוחות והיו שם חנויות פתאום כל הבעלי חנויות שהיו אנשים מאוד נחמדים נהיו כולם אדומים חסרי סבלנות כועסים כאלה כאילו לאנשים שבאים לקנות יש איזה כישוף שאיתו הם מצליחים לכשף את המוכרים.

כבר הפסקתי מזמן לספור כמה זמן עבר וכמה זמן עוד נשאר אני לא יודע אם אני בכלל רוצה לצאת מכאן אני יודע שכשאני אצא אף אחד לא ירצה שאני יעבוד אצלו ואף אחד בכלל לא ירצה לראות אותי הרי כולם יודעים מי אני אני הייתי בחדשות ובעתון לפעמים אני חושב שרק אם אנשים יראו אותי הם יברחו ממני. שמעתי על כל התוכניות האלו לשיקום אסירים הבנתי כבר מה הם שוות נראה לי שאם יוציאו אותי אני יחזור לילדים גם כדי להירגע וגם כדי שיחזירו אותי לכאן.