נעטפים בתוך רחמים עצמיים
מעולם לא ויתרנו לעצמנו
על כול טיפה קטנה
מהגשם שיורד
היינו רוצים, להרגיש את הצער
מלטף את פנינו ואז חולף
בלי לשוב
זיכרונות רחוקים עולים שוב
היינו רוצים למחוק את הכל
זו רשימה שלמה
של מה היה טוב, ומה היה יכול להיות
שירי אהבה מתנגנים בשקט
לפני שאנחנו הולכים לישון
את תמיד מסתובבת אל הצד השני
אני תמיד מסתבך לפני שאני נרדם
פחדים, וקולות
מדפים שלמים של תמונות עוברות לי בראש
ובחוץ יש כלב שנובח בלי הפסקה
מהקור
אני לא יכול להתקרב יותר מזה
מה אני בשבילך עכשיו?
מה את רואה, שאת מביטה דרך המראה בי?
אין בזה שום רגע של תהילה
לא מצליח למצוא, את הרגע שתחשבי עלי בתור מישהו
שלא יכאיב לך יותר לעולם
ובבקרים, ששנינו נעצרים מול הדלת
לא יכול להוריד את העיניים ממך
תמיד יש משהו שמשקר
לא מצליחים להוציא את זה מתוכנו
להביט בשעון שמתקתק את הדקות
ולא להבין, איך זה חולף כול כך מהר מאיתנו
הייתי רוצה למחוק את הכל
רק אז הכאבים הופכים לשבירים
בלי כדורי הרגעה, בלי בקבוקים מחוסלים באמצע הלילה
רק אני ואת
שוכחים את הכל
ואז ממשיכים לאט
עוטפים את עצמנו, בתמונות מחיים של אחרים
רוצה שתעמדי לידי,
שאדע מה קורה בהמשך
הולכים בלי לדעת לאן, ברחובות קרים
רוצה ללמוד ממך, להיות זה שאת רוצה שאהיה
לדבר, לצחוק, לא לבקש יותר
אחר כך מניח את היד על הכתף, ורוצה שתרגישי
איך זה עובד
עוטפים את עצמנו, ברחמים עצמיים
ומניחים במגירות, את כול הפתרונות
כמו משוואות שלא נרצה לעולם להבין
הייתי רוצה, פעם אחת
לפתוח את הדלת, בידיעה שלא צריך לטרוק אותה
בידיעה, שאין לי סיבה להביט אחורה, לחפש אם שכחתי משהו
ולרדוף אחריו בימים אפורים
אסופים אל תוך עצמנו, מתוך זיכרונות לא ברורים
שם איבדנו, את הדרך
היינו רוצים להרגיש
את הגשם מטפטף בטיפות קטנות, על הרגליים שלנו
ואז מניח לנו, לתת לזה לחלוף
