כשאת אורזת את הבגדים
את יודעת בדיוק כמוני
שלא נולדנו לשרוד
תמיד נמצא את עצמנו על הסף
כמו היינו שם תמיד
כשאת מכבה את האור
יכולנו לשמור את שירי הקינה
גופותינו הוטלו על הרצפה
ולא יכולנו לעשות דבר
עומד שם במבט עייף
מותש מימים ללא סוף
הרי לא נולדנו לשרוד
גם הטוב גובה מחיר
ואת לא מביטה
העיניים מבקשות להיעצם
לא לראות את מה שאפשר לדמיין
כשאת פותחת את הדלת
העולם כאילו נסגר
פעם הוא היה שלנו
פעם היינו כאן לבד
עכשיו פתאום הלבד
הופך לחזות הכל
מה עוד יש לנו למכור
אם בסוף נצטרך להתגונן
מול חיים חסרי תשובות
ומוות קבוע מראש
הרי לא נולדנו לשרוד
כל החיים לימדו אותנו
להתכונן לקראת הבאות
אך הנה אנחנו עומדים
והסופות מתנגנות ברקע
אין לנו שום סיכוי להרגיש שלווים
בזמן שאת יורדת במדרגות ונכנסת אל המונית
ואני עומד ליד החלון
יכולתי לראות את העיר מתמוטטת
את העולם הופך לחול
הקולות בראש נשמעו מוכרים
הבדיה הפכה מציאות
הנה אני עוצם עיניים
הרי לא נולדנו לשרוד
הכל נשחק ונספג
הגוף הופך למכונה של צער
הוא לא יכול להוכיח את קיומו
בזמן שאת נוסעת
הוא לומד על מהותו
אני לוחש בלי קול, אולי תשמעי אותי
לא נולדנו לשרוד
נולדנו לקחת את מה שיש ולהתכסות בו בלילות
מתוך השתיקה של החדר, אני שומע אותך עונה
תביט איך הכביש נמשך, אתה עוד תלמד להכיר אותו
