אימך סיפרה שעזבת
בדיוק שהודיעו ברדיו
שעוד מעט העיר תיסגר
טרקתי את הטלפון באיטיות
ויכולתי לשמוע את הדלתות נטרקות יחד איתו
מכל פינה
יכולתי לזכור אותך
ועם כל זיכרון
איבדתי אותך קצת יותר
בחוץ, הדרכים היו פנויות
יכולתי לחפש אחרייך כל הלילה
אני ידעתי, שגם אם אמצא אותך לבד
את תהיי שם זרה
ואולי ביקשתי לברוח ממך
ואת הרי לא היית כאן בעצם
יצאתי מן הבית, שהאורות דולקים
ברדיו, דיווח על כוחות מתקרבים
ואני הספקתי לעזוב את העיר
נוסע כמו חוטא אחרי חטאיו
מחפש הזדמנות למחילה
וברדיו, את לא היית שיר
אולי התאהבת במילים, אולי נשברת באמצע החיים
וחיפשתי אותך במוטלים זרוקים, בפאבים עלובים
ואת, החטא היחידי שלא מימשתי
זוכר את הסיגריות שהייתי משאיר לך,
את הספרים שהייתי קונה לך
עם כל זיכרון, אני מאבד אותך יותר
עם כל פעם כזאת, אני שוב מתגונן
ומול הכתובת, הכתובה בנייר מקומט
חונה לרגע, מחפש אור בחלון
אין כאן אמת, יש רק שמועה
ואולי את בכלל, נשואה עם ילדים
אולי את זהות בדויה, שהמצאתי
עם השנים
והזמן חולף, בלי לשים לב
ואנחנו כבר מזדקנים בהליכה איטית
אין יותר בריחות, אין גדרות לחתוך
ברדיו מדווחים שהכוחות כבשו את העיר
ולך לא יהיה לאן לחזור
מחנה את הרכב, נכנס לחדר המדרגות
מהסס אם לעלות עד לדלת ביתך
מה אם כלבים נאמנים, שומרים עליך?
נזכר בבדלים של סיגריות, כוסות מתרוקנות
אהבנו בלי הטירוף, ונטרפנו משום סיבה
ברדיו שלך, הופסקו השידורים
את נכנעת לעיר הכנועה, אימך אמרה
שעזבת לפני שהחשיך
ואני לא יודע אם להישאר בלילה, בחדר המדרגות
לחכות שתצאי, או להניח לך ללכת לאיבוד מתוך הזיכרון
אז חוזר אל העיר, ומשאיר לך את השיר
אנחנו מזדקנים, גם הזיכרון לא מכיר כל פרט
אז יחד איתו, אני מאבד אותך
בכל פעם קצת יותר
