כל אחד מאיתנו
אוסף את הגעגוע
אל מקום לא ידוע
משם אנחנו מנסים להתחיל מחדש
סוללים את הדרך
ואז מניחים את המרצפות
שיגנו עלינו
מפני תחושת העלבון
אין כאן שום דבר חדש
אין כאן דמות שאפשר לחקות אותה
את לא הדמות העצובה שדמיינתי
אני לא הדמות של הגיבור
שאהבתי לחשוב שאת מדמיינת
כל אחד מאיתנו
אוסף געגוע אחד
של חיים שעדיין לא נוצרו
אין לנו מושג
לאן למשוך אותו
גם ככה הוא כבר נקרע
אל תלכי בשדות
עולה מהן ריח של מלחמה
שרק מחכה להיפתח
אני מביט מרחוק
יש כאן סימנים שאי אפשר להסתיר
הם משרטטים מפה דמיונית
שלנו, בזמן שאנחנו חוצים את הדרך
לאן היא מובילה
אנחנו שואלים, כל אחד בשתיקה
מפחדים לגלות את הפחד
ואוספים געגוע ישן
אל תוך עצמנו
אל תוך מחסן קטן
נועלים אותו היטב
כמו מבקשים לשכוח מהכאב
אני לא הדמות שאני מדמיין שאת חושבת
את לא הדמות שדמיינתי לעצמי
תמיד אנחנו נשארים מאחור
עם כל השריטות, עם כל הפצעים
אי אפשר לנקות את הפנים
אל תלכי בשדות
המלחמות מוכנות
כשתחזרי הביתה
את תמצאי אותי כאן
אני לא מצטער שלקחתי ממך את האמת הזאת
זה רק הגעגוע שנשאר שלם
אל תכעסי, אל תהיי עצובה
השדות יחכו, המלחמה תמתין
ואנחנו נאסוף עוד געגוע אחד
