ואנחנו קמים כל בוקר
אל אותה תחושת מחנק
מהחלון אנחנו יכולים לראות
איך היום עולה
הרחוב מתמלא אדם, והתמונה מתחילה לנוע
אבל הכל נראה דומה
כמו היינו שם כבר אתמול
ושום דבר לא השתנה
את מביטה בי בתחושת עצבות
יודעת שלא נצליח להשלים
את כל מה שרצינו
גם אם יהיה לנו את כל הזמן שבעולם
הקפה כבר מוכן והעיתון על השולחן
אנחנו מתיישבים באותם כיסאות
מול אותו נוף
לעיתים אחד מאיתנו רוצה לשאול
אבל חושש מהתשובה
האם זה כל מה שיש
האם זה כל העניין
עוד מעט נצא לעבודה
השעון יתקתק את הזמן שלא יחזור
ושנינו נחזור אל אותה נקודה
בתקווה שהלילה יהיה שונה
אני לא מספר לך על היום
ואת לא מספרת מה עובר עלייך
נדמה שהסיפורים דומים
רק הדמויות משתנות
לעיתים אני תוהה
מה יהיו התוצאות בסוף
בערב, ששנינו על הספה
מחשבים את הזמן שנשאר לנו
עד שהעיניים יעצמו
את רוצה לשאול אבל מרפה
אני רוצה לקוות שזה לא נכון
מחר נקום עם אותה תחושה
שעות ספורות, בהן ננסה למצות הכל
לעולם לא נספיק לסיים את הסיבוב
והשעון ימשיך לתקתק זמן שלא יחזור
בחלומות שלנו, אנחנו פורעים כל יום את החלומות
שם נדמה לנו, שאין הבדל בין יום ללילה
הכל נמשך בקו אחד
אבל עכשיו ששנינו במיטה
את מביטה בי ואני עונה לך בשתיקה
זה כל מה שיש
מחר בבוקר נקום אם אותה תחושה,
נצא לעבוד, הזמן ימשיך בלעדינו
ובערב שוב נספור את השעות
