פסיעות שלי, על דרך תלויה

מרחפת

במקום חמקמק.

את התחושות שמגיעות אלי אני מודדת

אחת ואחת, אחת ושתיים,

בחוקיות  שלא מגלה לי את עצמה.

שלוה מתחחת רגליים בחול, צמאה להעמיק

בחיצוף נערי מתרגש לו דחף,

לשלב זרועו בזרועה 

כמה לבית שהוא מקום

ומהסס

חושש לאחוז וחושש להרפות

על גבול שהוא שביל טשטוש.

מפריח הבטחות כזב

אולי

ונעלם

ואני מודדת את התחושות שמרחפות מעלי ונוחתות

אחת ואחת ושתיים

והן חמקמקות

ועם כל פעימה והרף עין,

מתרטש לו לבי המבקש מקלט

ונהיית שקופה

 הוודאות שאולי פעם היה לה בית שהוא מקום.