אותו היום
הרגשתי כלאחר יאוש.
כמה?
כמה אפשר?
לחזור שוב
ושוב
על אותן טעויות,
להיכנע לאותן חולשות???
שבמבט מפוכח
הרי כל-כך קל להתגבר עליהן!
- נו???
אמרתי לקדוש-ברוך-הוא.
זה סתם!
סתם אתה מחזיר לי
כל בוקר את הנשמה.
אין לך בשביל מה!
סתם אתה נותן בי אמון,
זה לא נכון!
אין לי סיכוי.
אז הוא ענה לי:
אתה חושב שאני סומך עליך?
טעות.
אתה באמת לא יכול!
אבל אני
כל-יכול
אני יכול אפילו
אפילו!
לתקן אותך...
לא... אמרתי.
כן! הוא אמר.
לא נכון! אמרתי לו בתוקף.
אתה לא יכול!
בוא,
אבא,
נתווכח על זה,
ובוא
תנצח אותי,
אבא,
בבקשה.
תגובות