עמדתי שם ברקע
היא אחזה בידיי
מפחדת שאמלט
היא ראתה כבר בעבר
את הקירות נשברים
ואת הגברים של חייה, חולפים דרכם
לא ניסיתי להימנע ממנה
לא ניסיתי להניח לה
גם את עברך, ידעת לקשט בסיפורים של אחרים
ראית אותנו
ולא אמרת מילה
אולי רציתי שתראי אותנו
אולי רציתי להרגיש בנוכחותך
עברנו על פני התמונות
פעם אלוהים היה ילד, פעם אלוהים היה חייל בשדה הקרב
רק אנחנו לא הכרנו את פניו
הלכנו מתמונה אחת לשנייה
את הלכת בעקבותינו
אולי חשבת שנגיע כולנו אל אותו מקום
לפתע היא נישקה אותי
אני חיבקתי אותה , כמעט בלי תחושה
ובלי לשים לב, העברתי את המבט ממנה אלייך
כמו מבקש לדעת שאת עדיין שם
משלים איתך מרחוק
אולי מבקש את הניצחון במלחמה
והיא לא יודעת,
שהיא מצעד הניצחון
שהיא הפרחים שנזרקים מההמון
ומסביב זו רק תפאורה
את כמו הולכת אבל תמיד את נשארת
אוהבת להרגיש את הכאב החד
אולי מחפשת הוכחה
אבל היא אוחזת בידי
מפחדת שאומר לה פתאום
שזה לא אמיתי, שזה לא אפשרי
אני לא חושב על החרבות שבתוכך
אני לא בטוח אם יש יציאה מכאן
והקירות נשארים שלמים
אולי בגללה אולי בגללי
ואת מביטה בנו מרחוק
מלווה אותנו, עד שאנחנו מתרחקים
וזה רק אני שמחפש אותך בין האנשים
ולא יודע אם לחשוב
שמצעד הניצחון שלי הושלם
או שמא הוא לא יתחיל לעולם
